לא נעים, לא נורא.
אמה-מה, גבר מבוגר שרץ על מסלול האופניים בכיוון ההפוך חשב שהדבר הנכון לעשות בנקודה זו בזמן זה הוא להתערב. לטובת הילדה שלי. נגדי. כי היא ואני הרי נמצאים בצדדים שונים של המתרס. "זה לא יפה מה שעשית", קרא בקול לעברי לפני שהמשיך לרוץ.
ולהגיד לה שאבא שלה מתנהג לא יפה, זה יפה?
אם לא הייתי עם הילדה הייתי רוכב אחריו ואומר לו שהוא אידיוט. כאילו, נתחיל בזה שמי אתה בכלל ומי מינה אותך להיות השופט העליון לענייני עליות לא חלקות למסלולי אופניים? בשם מי אתה מעיר לי בכלל? אתה מגן על האינטרסים של הילדה שלי? זה התפקיד שלך? ואתה עושה זאת בכך שאתה אומר לה שאבא שלה מתנהג אליה לא יפה?
אידיוט.
כל-כך התעצבנתי, שבמשך יומיים המשפט הזה שלו היה תקוע לי בראש. הרגשתי שהיהודה איש קריות הזה תקע לי סכין בגב האומה. זה צריך להיות נגד החוק הדברים האלה. חוץ מזה שתדע לך, מיסטר אבא-שלך-מתנהג-אליך-לא-יפה, שלפני כמה חודשים, כשהלכתי עם הילדה על הכתפיים ליד עזריאלי, והיא ניסתה לזרוק נייר מקומט לפח ולא הצליחה לקלוע, אז הורדתי אותה לרצפה וחיפשנו את הנייר וזרקנו אותו כמו שצריך. מה ששמעת. אז נה לך. והייתה שם אישה באוטו שחנה ליד שראתה הכל.
תשאל אותה.
והיא אמרה לי שכל הכבוד לי, ושככה צריך לחנך ילדים והוסיפה עוד סופרלטיבים שזה לא המקום או הזמן לפרטם.
אז אתה שמעת את זה, אדון? טרחת לברר לפני שצעקת עליי ככה מול הבת שלי? אה, לא? אז יופי. עכשיו אתה יודע. אז הדעה שלך עלי בכלל לא מבוססת, שתדע לך. כי זה בכלל היה מקרה חד פעמי. אף פעם לא עליתי בצורה לא נעימה למדרכה או למסלול אופניים. או שאולי כבר שכחתי. או שפשוט קיוויתי שיהיה בסדר. או שמיהרתי. בכל אופן, אני מתנהג יפה מאוד לילדה שלי. לפחות מאז נובמבר.
גיל קדרון הוא מחבר הספר "זרע הפורענות". הפוסט המקורי עלה בבלוג של גיל, "תשאלי את אבא"