הבעל לא ויתר והגיש נגדה תביעה לבית המשפט לענייני משפחה, בה דרש לחייב אותה לפצות אותו בגין סירובה. במקביל, תבע ממנה לשלם לו דמי שכירות אודות השימוש שהיא עושה בדירתם המשותפת המצויה בבעלותם.
דייני בית הדין הרבני ניסו פעמים רבות לגרום לצדדים להגיע להסכם של 'שלום בית' אך נכשלו במשימתם. הם ניסו לשכנע אותה בכל דרך לקבל גט מגרושה אך היא סירבה בתוקף. במהלך המשפט התברר כי היא חולה במחלה קשה והוכרה על ידי הביטוח הלאומי כזכאית לקצבת נכות. היא הגישה ערעורים לערכאות של בית הדין הרבני הגדול בדרישה שלא לחייב אותה לקבל גט מבעלה אך הם נדחו על הסף.
לדבריה, היא אינה מוכנה לתת גט לבעלה אלא אם כן יובטח לה מראש שמצבה הכלכלי יובטח לא ייפגע, שכן היא אינה מוכנה לחיות מקצבה והכנסה דלה בעוד שהכנסותיו גבוהות מאוד. גם החלטת הדיינים להטיל עליה סנקציות בגין סירובה עלו בתוהו והיא התבצרה בעמדתה. ד' התנתה את נתינת הגט לגרוש בדבר אחד: שתוכל לקבל כספים וטובות הנאה אחרות מהפנסיה השמנה שהוא צפוי לקבל.
הבעל יכול להתחתן
"כשם שאין בעל רשאי לעגן את אשתו, אין אישה יכולה לעגן את בעלה", אומר עו"ד אברהם הופרט המייעץ בתחום דיני המשפחה בפרקליטי IL. "משפסק בית הדין חיוב בגט, רשאי הבעל לעתור להטלת סנקציות על בת הזוג המסרבת לקיים את פסק הדין. לא אחת, בעת סרבנות גט, נוקט ביה"ד באמצעי כפייה על פי החוק אחרי התראה, ובכלל כך שלילת אפשרות ניהול ח-ן בנק, שימוש בכרטיסי אשראי, עיכוב יציאה מן הארץ ואף מאסר.
"כאשר מדובר באישה סרבנית גט, ביה"ד יכול להתיר לבעל להשליש (להפקיד) גט בביה"ד הרבני ולהתיר לו לשאת אישה שנייה על פני אשתו, גם אם לא התגרשו בפועל. צעד חריג זה נדרש להתיר מהרב הראשי אשר מזמין את הצדדים לשימוע במסגרתו הוא מנסה לפשר בין הצדדים ולהביא להסדר כלכלי".