אהובתי, זאת את שהתחלת איתי

אתם נשואים כבר כמה שנים, מדי פעם נזכרים במקום שבו נפגשתם, מנסים לפרק את סוגיית ה"מי התחיל עם מי" הבלתי נגמרת, מי נדלק קודם, מי רצה יותר. מה שמוזר זה ששניכם הייתם שם באותה סיטואציה ובאותו המקום, אבל איכשהו כל אחד זוכר את זה אחרת.
לרגל ט"ו באב, קבלו את סיפורי ההיכרות של שלושה זוגות נשואים, מהצד שלו ומהצד שלה.

אתי ואלי: משכנים לאוהבים

היא: אתי צדיקריו-קנטי, בת 32, מורה לביולוגיה, בחופשת לידה.
הוא: אלי קנטי, בן 33, כלכלן.
קילומטראז': 9 שנים, נשואים 5 שנים, הורים טריים לתאומים. גרים בכפר סבא. 

הצד שלה: "הוא נישק אותי, זה הרגיש נפלא"
"אלי ואני מכירים מגיל 6, כי ההורים שלנו גרים בבניינים צמודים. היינו ידידים בקטע של 'שלום, שלום'. אחרי הצבא אלי טס לטיול ארוך, ולא יודעת למה, קפצתי אליו לפני הטיסה לתת לו יומן מסע. מהטיול הוא שלח לי גלויה, שמאוד ריגשה אותי. שמתי לב שאני שמחה בה הרבה מעבר לסתם גלויה שאיזה שכן שלח לי.
"בינתיים הוא חזר, ובאחד הימים כשנפגשנו, הצעתי לו שאולי נצא לקפה, סתם כידידים. אפילו לא השקעתי בהופעה יותר מדי, הגעתי סתם בג'ינס ונעלי ספורט.
אחרי שבוע, אמא שלי הציעה לי להתקשר אליו סתם ככה, ואמרה שאם הוא יהיה מעוניין – הוא ינצל את השיחה כדי להציע לי לצאת. זה אכן מה שקרה; הוא הציע לי לצאת עם חברים שלו, ישבנו כולנו בפאב ביפו ולא הפסקנו לדבר. בדרך הביתה במושב האחורי, הוא הזיז יד לכיווני לבדוק את התגובה שלי. מבחינתי זה היה טבעי ובסדר גמור כי הרגשתי שמשהו קורה פה. זה היה ערב נעים מאוד.
"למחרת בערב יצאנו לרקוד, והוא אמר לי שזאת הפעם הראשונה שהוא מפסיד משחק כדורגל בטלוויזיה כדי לצאת עם בחורה.
בערב הזה זאת הייתה הפעם הראשונה שהוא נישק אותי. זה הרגיש נפלא. נפרדנו, כל אחד צעד לבניין שלו ואמרתי לעצמי בכניסה לבניין: 'איזה כיף לי'. פתאום איזה אושר הציף אותי.
"אלי למד בירושלים אז ולא התראינו הרבה, מצאתי את עצמי מחכה לסופי שבוע בכיליון עיניים. הייתה לו ידידה חמודה לאללה, שלא סבלתי אותה רק כי היא בילתה איתו כל כך הרבה. פתאום קלטתי שאני לא יכולה בלעדיו. היה לנו ברור שאנחנו חייבים להיות יחד".

הצד שלו: "היא שמה עליי יד במשך כל הערב"
"אנחנו מכירים מגיל 6, אבל חוץ ממשחקי כדורגל בשכונה, לא הייתה בינינו יותר מדי אינטראקציה. אולי בימי כיפור ניהלנו שיחות נפש, אבל זה לא היה רציני.
"נקודת המפנה הייתה לפני טיול שלי לחו"ל – היא הפתיעה אותי והביאה לי יומן מסע. אמרתי לה תודה, והסברתי שאני דווקא לא כותב בדרך כלל. בטיול שלחתי לה גלויה שאני דווקא כן כותב ביומן. כשחזרתי היא קפצה לשמוע חוויות, ושבוע אחר כך יצאנו לבית קפה יחד, לא בקטע של דייט. אני אפילו לא זוכר מי ביקש ממי. היה נחמד.
"אחרי שבוע, יצאתי עם חברים לפאב ביפו, והתקשרתי אליה לשאול אם היא רוצה לבוא. במשך כל הערב היא שמה עליי את היד שלה, ככה על הרגל. ראיתי בזה סימן. גם בדרך חזרה היא שלחה אליי יד, וגם אני, ומשם זה התחיל להתפתח.
"בערב הבא כבר יצאנו לרקוד. היא הרשתה לי לנשק אותה, ומשם זרמנו. התחלנו לצאת ב-5.11 והתחתנו ב-11.5.

מגי ומשה: קרא את העתיד בכף ידה

היא: מגי שי, בקרוב בת 50, עובדת לפעמים במינימרקט המשפחתי
הוא: משה שי, בן 51, בעל מינימרקט.
קילומטראז': 30 שנה, נשואים 29 שנה, הורים לארבעה. גרים בהוד השרון. 

הצד שלה: "ביקשתי מאמא שתגיד שאני לא בבית"

"עבדתי בבנק באותה תקופה, ומשה היה לקוח של הבנק. כל פעם הוא היה בא כלקוח, ומתחיל לדבר איתי. פעם אחת הוא אמר לי: 'תני לי את היד שלך, אני יכול לגלות עלייך דברים'. הושטתי לו את היד, והוא אמר כל מיני דברים מצחיקים עליי. תוך כדי הוא שאל אותי - 'אפשר לראות אותך בערב?', אמרתי לו שאני אחשוב על זה. יצאתי אז עם מישהו אחר, וגם הוא יצא עם מישהי רצינית. עוד לא הרגשתי אליו משהו, אבל הסגן שלי בעבודה ראה אותו ואמר לי - 'את עוזבת את כל הצ'חצ'חים שלך והולכת איתו'. בסוף הסכמתי לצאת.
"החלטנו ללכת לבית קפה, אבל המכונית הטרנטה שלו נתקעה, ובילינו את כל הערב בלדחוף אותה. אבל היה כיף, מצחיק, משחרר. הוא התקשר אליי הביתה בלי הפסקה וכל פעם שהוא התקשר, אמרתי לאימא שלי שתגיד שאני לא נמצאת. אבל ככל שהטלפונים נמשכו התלהבתי מההתמדה, מזה שהוא ממשיך להתקשר.
"הוא היה משקיען, קנה לי המון, פינק אותי מאוד. מתישהו התחלתי להתקשר אליו גם, וידעתי שמשהו נרקם פה. חצי שנה יצאנו, כשהחברה הקודמת עוד רודפת אחריו בזמן שאנחנו כבר מדברים על להתחתן. כבר 30 שנה הוא מצחיק אותי, עד היום".

"עבדתי בתל אביב ומגי עבדה בבנק. עוד לפני שדיברתי איתה בכלל, אמרתי לעצמי שזו תהיה אשתי, פשוט ככה, ברור וצלול. כבר דמיינתי איך אנחנו מנהלים בית ביחד, למרות שיצאנו אז עם בני זוג אחרים. לפחות מבחינתי, זו שיצאת איתה אז לא הייתה מועמדת רצינית מבחינתי.
"ניגשתי למגי ואמרתי לה שאני קורא בכף היד. היא הושיטה לי את היד והמצאתי תחזיות וסיפורים, וראיתי איך היא נהנית מזה, ואז הפסקתי באמצע ה'קריאה', בכוונה, ואמרתי לה 'ההמשך בערב'. היא אמרה שהיא יוצאת כבר עם מישהו, אבל אחרי מסע שכנועים ארוך הצלחתי ויצאנו לדייט. לאחי היה רכב אמריקאי ישן ורציתי להרשים אותה, אז באתי איתו. כשהגעתי היא אמרה שהיא לא ידעה שיש לה עסק עם מיליונר. מיליונר, מיליונר, אבל הרכב לא נדלק ודחפנו אותו יחד, ואחר כך התיישבנו על חוף הים. אני חושב שבאותו ערב שנינו הבנו שנתחתן".

רינה ויהודה: הכירו באוטובוס

היא: רינה ברושי, בת 78, עורכת גרפית.
הוא: יהודה ברושי, בן 80, מעבד תמלילים ועיתונאי.
קילומטראז': 56 שנה, נשואים 55 שנה, הורים לארבעה. גרים בכפר סבא. 

הצד שלה: "הוא היה מעוניין, אני הייתי ביישנית"
"אבא שלי שלח אותי לבית ספר לריקודים, שם היה פעמיים בשבוע ערב ריקודים. היו לי לא מעט מחזרים וחברים, אבל אימא שלי הכניסה לי לראש לא להתחתן לפני גיל 25, אז לא חשבתי על משהו רציני. הייתי חוזרת הביתה באוטובוס, יהודה היה חוזר באופניים.
"ביום גשום אחד, יהודה נסע באוטובוס עם חבר, אני נסעתי עם חברה שלי, והוא פנה אליי והתחיל לדבר. כשהוא היה כבר בחוץ הוא אמר: 'אנחנו חזירים שאנחנו לא מלווים אתכם'. אמרתי לו - 'אתה יכול להיות לא חזיר וללוות'. הוא ליווה אותי הביתה אבל הייתי ביישנית, ולפני הבית שלי פשוט נעלמתי.
בפורים החבר'ה שלו הלכו למסיבה, והוא רצה להזמין אותי. בשמונה בבוקר הוא יצא להסתובב ליד הבית שלי, ומצא אותי. התייחסתי להכל מאוד בקלילות, לא חשבתי לרגע על איזושהי מחויבות כלפיו.
"אחר כך התברר לי שהוא התכוון בכלל להכיר אותי לאחיו הבכור, אבל מהר מאוד הוא הבין שהוא מעוניין בי יותר מדי. אצלי כאמור זה קרה לאט, לקח זמן עד שהרגשתי שאני רוצה אותו כחבר לחיים. הבנתי את זה כשבפגישות שלנו היינו מדברים ומדברים, ופתאום קלטתי שאני חוזרת הביתה בשתיים לפנות בוקר".

הצד שלו: "היא הייתה קלילה וזורמת"
"נפרדתי אז מבחורה, בין השאר כי ההורים שלה טענו שאני לא מרוויח מספיק. הייתי שבור. חשבתי ללכת ללמוד לרקוד בתל אביב כדי להכיר בחורות. רכבתי כל פעם לתל אביב מרמת גן על אופניים. יום אחד ירד גשם, נסעתי באוטובוס ובחזרה ישבנו חבר שלי ואני, ושתי בחורות, אחת מהן הייתה רינה. היא עשתה עליי רושם של בחורה טובה, אבל לא בשבילי.
חשבתי להכיר אותה לאחי, כי ההורים שיגעו לי את השכל 'תמצא בחורה לאחיך, אתה תמיד עם בנות'. התביישתי ללוות אותה הביתה, אבל בנסיעה הבאה כשפגשתי אותה – בכוונה עליתי על האוטובוס כדי לראות אותה – כבר ליוויתי אותה. אבל פתאום היא אמרה: 'זהו, פה אני גרה', וקיפצה מהר במדרגות. זה מצא חן בעיניי שהיא ברחה ממני ככה, הייתה בה שובבות, קלילות שמשכה אותי.
"בפורים הזמנתי אותה למסיבה, ובאותו הערב התגלגלה בינינו שיחה רצינית בנושא הכסף, שהיה נושא רגיש מבחינתי. היא אמרה: 'כסף זה טוב', ואני שאלתי – 'וכשאין?' היא ענתה: 'מסתדרים'. שוב, הקלילות שלה. אחרי כמה ימים הרגשתי כבר שזו הבחורה בשבילי, וברוך השם אני לא מצטער".