מריבות, ויכוחים וחיכוכים מלבי אש הם חלק מכל מערכת יחסים. הסיבות ידועות לכולנו: חילוקי דעות, הבדלים בתפיסת עולם, פערים בציפיות, כעסים מצטברים ותסכולים מתמשכים.
הריבים יכולים להשתנות בעוצמה ובהיקף, מריבים "בריאים", שמשמשים פילטר לזעם מצטבר, ומסתיימים ברגיעה והשלמה, לקונפליקטים טעונים ומתמשכים, שגורמים לבני הזוג להסתובב סביבם בחוסר אונים ולעולם לא להגיע להסכמה. בעולם היחסים הזוגיים, לא תמיד ברור איפה עובר הגבול בין סביר לבלתי נסבל, ומתי עוברים את נקודת האל-חזור.
"המניע העיקרי למריבות הוא רצון כל אחד מבני הזוג שדברים יקרו כפי שהוא מצפה שהם יקרו", אומרת דורית כהן, פסיכולוגית ויועצת זוגית. "כשהצד השני לא משתף פעולה, מתעורר הרצון לשכנע אותו שהדרך שלי צודקת, וישנו חוסר מוכנות להישאר עם הפער". לדברי כהן, כשיוצאים מנקודת הנחה שאנשים שונים גדלו במקומות שונים, זה רק טבעי שיהיו פערים ושהדעות והאג'נדה שלהם תהיה שונה.
מכניסים את התסכולים למיטה
המקור לקונפליקט עשוי להשתנות בהתאם לשנות הוותק ביחד, לגילם של בני הזוג או לנסיבות החיים. לדברי כהן, בשנה הראשונה ריבים בין בני זוג יכולים לסוב סביב יחסם של בני הזוג עם ההורים של הפרטנר. "כל אחד מבני הזוג מתנתק מהמשפחה המקורית שלו, והמעבר הזה כרוך בהרבה מאד מריבות", אומרת כהן. "בתהליך קבלת ההחלטות, כל בן זוג עשוי לפעול לפי הנחיית הוריו, ואז נוצרים פערים".
חיכוכים שכיחים בתחום הזה יכולים להתגלות על רגע ביקורים לא רצויים של ההורים בבית, או מערכת יחסים טעונה של האישה עם החמות. לידה של נכד יכולה גם היא להוות מקור מתח ראשוני לריבים בין בני הזוג על רקע הקשר עם הדור המבוגר יותר. נושאים כלכליים, שקשורים להרגלים שנרכשו או גישה בסיסית לכסף, יוצרים חילוקי דעות בתחילת הזוגיות המשותפת. "כל אחד בא עם ההרגלים שלו מהבית או מהרווקות", אומרת כהן. "בן זוג אחד יכול להיות בזבזן יותר והשני חסכן, ואם לא עורכים שיחה מסודרת בנושא, מתחילים הכעסים".
אחד מגורמי החיכוך הנפוצים ביותר הוא הפער בתחום המיני, כשאחד מבני הזוג, בדרך כלל הגבר, מעוניין ביחסי מין תדירים יותר. בקרב זוגות מסוימים הכעסים והמרמור הרלוונטיים יכולים להידחק מתחת לפני השטח, והדברים לא תמיד נאמרים בגלוי. כשהקונפליקט הזה נגרר אל המיטה, גדלים הפערים בציפיות. "כשבת הזוג ממורמרת, יהיה לה קשה להשאיר את הנושא בצד ולהיכנס למיטה עם חשק רב מדי, כי הוא לא מימש את הציפיות שלה", אומרת כהן. "ובן הזוג, שתופס את האחריות על תחום הסקס, יתרעם על כך שהוא תמיד היוזם וירגיש שהוא לא נחשק מספיק". קונפליקטים מהסוג הזה, לדברי כהן, יכולים להתחיל בשנים הראשונות לנישואין ולהיסחב על גבם של בני הזוג עוד שנים רבות אחר כך. "רק כשקורה משהו דרסטי שמים על זה זרקור, "היא אומרת "אבל לעתים זה מאוחר מדי. את עניין מטלות הבית קל יחסית לסדר, אבל את ההירתעות בתחום המיני קשה יותר להחזיר לקדמותו".
היציאה לפנסיה יכולה גם היא לשמש טריגר להתפרצות של תסכולים ישנים שאופסנו עד כה בבוידעם. לדברי כהן, כשבני הזוג מבלים זמן רב יותר ביחד, הרגלים פיזיים יכולים להתחיל להרגיז או לעתים אחד מבני הזוג חש שהשני פולש לו לטריטוריה. בני זוג מסוימים מתמחים פחות במריבות ויותר בהתרחקות, ניכור ושתיקות טעונות, מאפיינים שעולים לשמש קרקע נוחה לבגידות. סגנון ההתמודדות הזה מתקיים בדרך כלל, לדברי כהן, כשאחד מבני הזוג מתקשה לנהל ריבים. "כשבני הזוג מרגישים שהם מאבדים שליטה ושונאים זאת בעצמם, הם יימנעו מלהיכנס לשדה המוקשים", היא אומרת. "כל אחד מבני הזוג יסתגר בעצמו, יזהר שלא לדרוך ביצים, ותשרור שתיקה רועמת".
והמיטה כל כך קרה
לעתים קרובות, מאותה סיבה, יריבו בני הזוג על סגנון הריב עצמו. בן זוג שמגיע מבית שקט ומופנם שלא נהגו להתווכח בו, יתמודד אחרת עם חילוקי דעות מאשר בן זוג שמגיע מסביבה בה רגילים להביע דעה ולהתנצח. "אם היא רגילה לריב והוא לא, בכל פעם שהיא מתעמתת איתו ומעלה את הטונים, בשבילו זה קטסטרופה", מדגימה כהן. "הוא לא יוכל לעמוד בזה, וכל מה שירצה זה לצאת מהבית באותו הרגע ולנתק מגע, אבל היא לא תהיה מוכנה שינטוש באמצע הוויכוח". כהן מספרת שנתקלה בזוגות שבהן בת הזוג חסמה פיזית את יציאתו של בן זוגה מהבית. "בפעם הבאה אותה בת הזוג הכועסת תנצל את ההזדמנות 'לסגור' את הריב הקודם, ובן הזוג שוב יביע התנגדות. השניים עלולים להגיע למצב שהם לא מסוגלים לשוחח ביניהם".
אם מידה מסוימת של ריבים נחוצה לצורך עימות גלוי והתמודדות בריאה, איך אפשר לדעת מתי זה עבר את הגבול? כהן טוענת שכדאי לעשות משהו בנדון כשאחד מבני הזוג מרגיש שהוא לא יכול להסתדר יותר לבד. " זוגות רבים מגיעים אליי ואומרים שכל פעם שהריב מסתיים הם לא מצליחים לסגור את הקצוות אלא מטאטאים את הבעיות מתחת לשטיח, ובריב הבא, כל היסודות שלא טופלו צצים מחדש", היא מספרת. "במקרים כאלה העוינות וחוסר הרצון להיכנס לשיחה הולכים וגוברים, ובני הזוג חוזרים בכל פעם על אותו הריטואל".
דנית בר, פסיכותרפיסטית, יועצת זוגית ומשפחתית ומגשרת, מסבירה שגם אם לא מסתייעים ביועץ זוגי, אפשר לנסות לריב באופן יעיל יותר ודרמטי פחות. שמירה על טונים נמוכים ושימוש מושכל במילים הם השלב הראשון המתבקש. לדחיית הריב או הדיון לזמן מוגדר במקום שקט, ושיהיה ניתן להתכונן אליו מראש, יכול להיות אפקט מרגיע.
כהן תומכת גם בלאפשר לבן הזוג לעזוב את החדר אם הוא צריך. "כדאי להבין שזה קשה לו, שהוא בנוי אחרת, ולא לעשות מזה עניין", היא אומרת. "ההישארות שלו בחדר רק תזיק עוד יותר לסיטואציה".
אחת הטכניקות שאפשר לתרגל בבית או באמצעות יועץ זוגי כרוכה בלשים את הפוקוס על עצמך במקום למהר ולהאשים את בן הזוג. "מה שהכי פוגע וסוגר את בן הזוג, זה לשמוע שהוא לא היה בסדר", אומרת כהן. "במקום זאת כדאי להתמקד באיך שאני מרגיש. לומר: אני עצוב, אני בודד, חשובים לי הדברים הבאים. זה פותח את ערוץ ההקשבה, ואז קיים סיכוי שבן הזוג באמת יתעניין בך, ולא יהיה עסוק בלהדוף האשמות".
שיטה נוספת היא שיטת ההקשבה האקטיבית, שמתבצעת באמצעות "שיקופים". הרעיון הוא לנסות להיכנס לנעליו של בן הזוג, לנהל עמו דיאלוגים אשר משקפים אליו חזרה את מחשבותיו ורגשותיו, ולומר לו לדוגמה: "אני מרגיש שאתה נסער כרגע". כהן מציינת שהתרגול תחילה נראה מלאכותי, ודורש אימון, אבל בסופו של דבר מאד מועיל לבני הזוג. "זה כמו כולא ברק", היא אומרת. "במקום להיות מרוכז במה שאני, אענה לך ואהיה איתך. זה ממוסס את הרגשות הקשים".
לריב באופן יעיל
אז איך אפשר לריב באופן יעיל יותר? בר וכהן משיאות עצות:
1. אל תקטעו את דבריו של בן הזוג; הניחו לו לומר את כל אשר על ליבו. זכותו של כל אחד מהצדדים להישמע.
2. הניחו לעבר; אין צורך לפתוח בכל מריבה את כל חשבונות העבר שוב ושוב. אם מדובר בנושא כואב שחוזר על עצמו, יש לפתור אותו. אם הוא לא רלוונטי לריב הנוכחי אין צורך להזכיר אותו.
3. זהו את הסיבה האמיתית למריבה; במקרים רבים, ריבים על דברים פעוטים כמו הכוס שנשארה על השולחן או העיתונים המפוזרים בבית, מחפים על דברים מורכבים יותר ביחסים כמו קושי לשאת את הנוכחות, חוסר שביעות רצון, חוסר סיפוק, חוסר רגישות ביחסים או הרגשת קורבנות מביצוע עבודות הבית. כדאי לזהות את הרבדים העמוקים האלה, ולדבר עליהם במקום לריב על שטויות. אם זה לא אפשרי לבד, כדאי להסתייע בגורם מקצועי.
4. אל תמהרו להאשים; לא כל דבר שאנחנו לא מרוצים ממנו או לא מתנהל כפי שחשבנו חייב להפוך לעילה למריבה. לדוגמה: במקום 'למה השארת את הכוס הריקה בסלון' – משפט מאשים שעשוי להוביל להתלהטות, אפשר להסתפק ב– 'אני מבקשת שוב שתפנה את הכוסות הריקים מהסלון'.
5. שמרו על איפוק; ועל טונים סבירים. הקפידו על שימוש מושכל במילים.
6. טיימינג ואווירה; במידת האפשר, דחו את הריב או הדיון לזמן מוגדר, התכוננו אליו ואפילו שבו במקום שקט ונעים. גם ככה לריב בזמן הנהיגה, באמצע החלפת החיתול לתינוק או בחברת אנשים – זה לא יעיל.
7. קבלו את ההתמודדות של בן הזוג עם הסיטואציה; אם הוא מעוניין לדחות את התגובה או מעוניין לעזוב את החדר – יש לכבד זאת. ההישארות שלו בחדר בניגוד לרצונו רק יכולה להזיק.
8. העבירו את הפוקוס אליכם; אף אחד לא אוהב לשמוע שהוא היה לא בסדר. במקום להאשים את בן הזוג כדאי לדבר על הרגשות שלך: להגיד 'אני בודד וחשובים לי הדברים הבאים'. זה פותח את ערוץ התקשורת ואז הפרטנר יעסוק בך במקום להדוף האשמות.
9. הקשיבו באופן אקטיבי; טכניקה זו מכונה "שיקופים": נסו להיכנס לנעליו של בן הזוג, לנהל עמו דיאלוגים אשר משקפים אליו חזרה את מחשבותיו ורגשותיו. לומר לו למשל: "אני מרגיש שאתה נסער כרגע, האם זה נכון?". כהן מציינת שהתרגול תחילה נראה מלאכותי ודורש אימון, אבל בסופו של דבר מאוד מועיל לבני הזוג. " זה כמו כולא ברק", היא אומרת, "במקום להיות מרוכזת בעצמי, אני עונה לך. זה מבטל את הרגשות הקשים".