"אישה אינה מחוייבת לאחוות נשים"
התובעת, שיוצגה ע"י עו"ד רון טורקלטאוב, טענה כי המאהבת גרמה לבעלה לעזוב אותה - ובכך גרמה לה נזק נפשי. בכתב התביעה אף נטען, כי "לכל אישה קיימת חובת זהירות ואחריות כלפי נשים אחרות שלא לפתות בעל של אישה אחרת. מי שנוהגת אחרת מבצעת עוולה האסורה לפי פקודת הנזיקין". לטענת האשה הנבגדת, הנתבעת גרמה לבעלה להפר את חוזה הנישואים איתה.
הנתבעת, שיוצגה על ידי עו"ד דדי עמרמי, טענה מנגד בכתב ההגנה כי התביעה נקמנית וקנטרנית משום שהתובעת ובעלה חיים בנפרד ומצויים בהליכי גירושים ללא כל קשר ליחסים עם הנתבעת, שאותה הכיר הבעל רק אחרי שעזב את הבית. לפי עו"ד עמרמי, "גם אם העובדות המפורטות בכתב התביעה יתבררו כנכונות, הרי הנתבעת לא ביצעה כל עבירה, שכן לא קיים בישראל חוק האוסר פיתוי של אדם נשוי".
השופטת חייבה את התובעת לשלם למאהבת הוצאות בסך 5,000 שקל.
עו"ד בני דון-יחייא, מומחה לדיני משפחה, מציין שבתי המשפט למשפחה מחילים בשנים האחרונות את דיני הנזיקין על יחסי המשפחה וניכרת מגמה לחייב אחד מבני הזוג לשלם פיצויים בשל נזק נפשי או אחר שגרם למשנהו. כך לדוגמה חויבו בעלים פעמים אחדות במאות אלפי שקלים בשל אלימות פיזית או התעללות נפשית בבת זוגם.
בפסקי דין אחדים חויבו בעלים שסירבו לתת גט לנשותיהם לפצות אותן בסכומים גבוהים. לא מכבר היה מקרה הפוך: אישה חויבה לשלם לבעלה פיצוי כספי משום שלא הסכימה להתגרש.
"עם זאת", אומר עו"ד דון-יחייא, השופטים יודעים כי יש לשים גבול ברור, ועד כה לא חויבה אישה שניהלה רומן עם אדם נשוי לפצות את אשתו. מדובר בעניינים רגישים, הקשורים לדברים שבלב. קשה מאוד לקבוע עובדות ברורות, שהן הבסיס להטלת אחריות נזיקית על נתבע. איך יכול שופט להחליט מדוע החליט אדם החלטה לעזוב את בת זוגו (או להיפך), מה חלקה של בת הזוג ברצונו של בעלה לסיים את הקשר ביניהם וכיוצא בזה".
עו"ד דון-יחייא מסכים עם תפיסת השופטת שכתבה עוד בפסק הדין כי טענת האישה למעשה היא, שהנתבעת "גזלה" את בעלה. "בן זוג אינו מהווה חפץ. מדובר באדם בגיר ואין מקום לנהל הליך משפטי ביחס עליו כאילו היה מטלטלין".