לעולם לא אשכח את אותו מדקר סיני שכששיתפתי אותו על האפשרות של זוגיות עם אבא לשתי בנות, הוא אמר לי: ״אל תסתכלי על העטיפה, תבדקי רק אם הוא מתאים לך, נראה לי שזה יתאים לך״. והוא אכן התאים. התאים מאוד. הרבה יותר מכל הקודמים לפניו. אבל הוא לא בא לבד. מה עושים עם ילדים שהם לא שלי? מה עושים עם גרושה שלעד תנשוף בעורפי? מה עושים עם המשפחה שלו שלא קיבלה אותי והמשפחה שלי שחשבה ששברתי שיאים במערכות יחסים הרסניות? איך מתמודדים עם העובדה שאני לכאורה בתחרות על הלב שלו? שיש לו הרבה מחויבויות קודמות לפניי, שהן לא רק עבודה? כולנו צריכים לעבוד על עצמנו ועל ההתפתחות האישית שלנו בתוך קשרים. אני אולי בחרתי להתחתן עם גרוש, אבל ללא ספק החלטתי להוציא מזה את המקסימום.
רבים חושבים שהאתגר בקשר עם אב גרוש הוא הילדים או הגרושה. אבל אני חוויתי אתגר אחר, רציני עוד יותר: האתגר הזה פגש אותי במפגש שבין גבר שהוא כבר אבא, מסור, אוהב ודואג לבין אישה רווקה, שטרם חוותה אימהות, אבל אמורה להיות אימהית במהותה. למה? כי שנים של הבניות חברתיות לימדו אותנו לחשוב שאם יש לנו רחם, אנחנו חייבות להיות אימהיות. אני פתאום גיליתי שזו בכלל טעות.
כן, בא לי להיות מרוכזת בעצמי
כך למשל בכל סופ"ש שני, כאשר בנותיו הגיעו אלינו ולי התחשק לצאת לקפה השכונתי לבושה בבגדי השבת שלי שכללו עקבים גבוהים, הייתי פתאום צריכה לעצור ולחשב מסלול מחדש. היה עליי להבין שיש כאן ילדים קטנים שצריך להיות קשובים לצרכים שלהם לפני הצרכים שלי. וכשהתחשק לי לנסוע לחו"ל אתו, נאלצתי לתחום את זה לימים שהוא לא פגש את בנותיו. וכשרציתי להזמין חברות אליי הביתה, לא היה מנוס מצעצועים בסלון וקרה יותר מפעם אחת, שכאשר ישבתי אתו בארוחה זוגית רומנטית - פתאום התקשרה הבת שלו והזכירה לנו שיש צרות גם בגן העדן.
הזוגיות שלנו חוותה שנים ראשונות מאוד לא פשוטות, במהלכן כמעט בכל פעם שרבנו, שכנעתי את עצמי שאני שווה יותר. אמרתי לעצמי משפטים כמו ״בשביל מה אני צריכה אבא גרוש? בשביל מה אני צריכה את הילדים שלו? למי יש כוח לזה? למה אני צריכה גבר שחצי מהזמן מתפקד כאב במשרה מלאה ונתון להשפעות מצבי הרוח של גרושתו? מה הטעם להזמין חברים לדירה המשותפת שלנו כבכל מקום פזורים צעצועים ותמיד שואלים אותי של מי הילדים?".
הפעם הראשונה שהבנתי באמת שאני אוהבת את האדם ללא קשר "לחבילה" שהוא הביא איתו הייתה כשהוא זרק אותי. הוא אמר לי: ״גברת, אין לי כוח למשחקים, זה או שאת נמצאת בקשר הזה מבלי להאשים את כל העולם בבעיות שלך ומקבלת אותי, או שזה לא יעבוד״
בחודשיים שבהם חזרתי לגור לבד בדירה נטולת טיטולים וצעצועים בסלון, לא הפסקתי לחשוב על מה שהוא אמר לי. לראשונה בחיי יכולתי להבין באמת מה זו זוגיות אמיתית. ולמה, למרות שאוכל להתכחש לזה, יהיה עליי להפנים שאם אני אוהבת מישהו, אני מכריחה את עצמי להשתנות.
"למדתי שיעור חשוב על קנאת חינם מיותרת"
1. נכון. אני לא אהיה תמיד בקדימות ראשונה. עשויים להיות לא מעט מצבים בהם רצונות של גרושתו או בנותיו יבואו לפני שלי - אבל למדתי שיעור חשוב על גאוותנות מיותרת.
2. נכון. אם יתחשק לי "רילוקשיין סקסי" לעשות את הדוקטורט שלי בחו"ל, זה ככל הנראה יישאר בגדר פנטזיה כי אנחנו משפחה משולבת שבנויה משני בתים ולא רק אני מכתיבה את הסדר - אבל למדתי שיעור חשוב על סדרי עדיפויות בחיים.
3. נכון. הילדים המשותפים שלנו, הם בהכרח מושפעים מהאחיות השותפות (חורגות) שלהם לטוב ולרע - אבל למדתי שיעור חשוב על חוסר היכולת להיות בשליטה מלאה בכל הקשור לאימהות שלי.
4. נכון. אצטרך להיות קשובה גם לעוד אישה ברקע - אבל למדתי שיעור חשוב על קנאת חינם מיותרת.
5. נכון. זה לא מובן לאהוב ילדים לא שלך - אבל למדתי שיעור מרתק על אהבה ללא תנאי.
6. נכון זה שבתחילת הקשר שלנו עוד לא הייתי אימא ביולוגית אילץ אותי להבין שהעובדה שאני אישה לא נותנת לי יתרון עליו. אני לא מבינה יותר ממנו באיך מגדלים ילדים. זו פגיעה רצינית באגו, אבל זה היה השיעור החשוב ביותר שלי, כי זה בעיקר מה שעזר לי להסתכל על המציאות הזוגית שלנו מתוך מקום של שוויון אמיתי ולא מתוך תפישות שגויות שגדלתי עליהן באשר לתפקידים המסורתיים של אם ואב. בין השאר זה מה שדחף אותי להתקדם במסלול המקצועי שלי.
אני מסתכלת על כל המשפחות המשולבות ויודעת שהחיים בפרק ב' הם אולי מורכבים יותר, אינטנסיביים יותר, אבל לא בהכרח קשים יותר. בכל זוגיות שבה בני הזוג לא מחפשים לצמוח ולהתפתח בתוך הקשר, יש קשיים. כל המטרה שלנו היא ללמוד להתגבר עליהם, להסתכל על בן הזוג כמראה לחולשות שלנו והכי הכי חשוב: ללמוד להשתנות.
*מיכל איסט אלון היא בעלת M.A בלימודי משפחה ודוקטורנטית בלימודי נשים, בעלת קליניקה פרטית בתל אביב לייעוץ לזוגות ומשפחות פרק ב'. לדף הפייסבוק