נדב בן 40 הגיע אלי מבולבל מהחיים. הוא יושב מקופל, סגור נעול.
"כל החברים שלי והמשפחה דחפו אותי אליך. הם אומרים שאני צריך קצת שיחות להבין מה קורה איתי. אז באתי. אספר לך בקצרה", הוא אומר.
"התחתנתי עם פזית לפני 10 שנים. תמיד היו לנו מריבות קולניות. אף פעם לא באמת הסתדרנו ביחד. שנינו קנאים חולניים, שנינו לא אנשים רגועים. וביחד זה מלחמת העולמות. בלי לחשוב יותר מידי עשינו ילדים אחד אחרי השני.
"כל חודשיים היינו מגיעים לרבנות. פותחים תיקים, מסכמים דברים וממש היינו על סף פרידה. ברגע האחרון היינו חוזרים.בתקופה שאחרי החזרה היינו מאוהבים. זה היה ממש ירח דבש. אהבה וסקס כל יום. עד שהגיע שוב ריב או ויכוח ושוב היינו שוברים את כל הכלים. אם תשאלי אותי על מה רבנו? אין לי מושג. על שטויות. כל דבר קטן הופך לויכוח קולני עם קללות והשמצות בלי גבולות. היא היתה קוראת לי זבל, אפס ואני עונה לה זונה שרמוטה. זה היה הדיאלוג כל פעם.
"לא יודע מה קרה אבל במריבה אחת הגענו עד לרבנות. וזרמנו. התגרשנו. סופית. אני גרוש בת.ז.
"חשבתי שפתרתי את כל צרותי. מיד הכרתי בחורה נחמדה וכבר ראיתי את האור. קשר חדש, יחסים חדשים עם תובנות ולקחים מן העבר. ממש יופי.
"לא רחק היום והתחילו המניפולציות של פזית. היא קוראת לי בלילות, בוכה. אין לה כוח לילדים, מאיימת שהיא עוזבת את הילדים לבד או מתאבדת אם אני לא מגיע, מתעלפת, בדיכאון ועוד ועוד. ואני רץ אליה. עוזר עם הילדים כל יום, לא רוצה שיהיו עצובים, אני ישן שם ארבע פעמים בשבוע לפחות. ופזית לא מרפה. היא רוצה שנחזור. היא מפתה אותי באוכל טוב וסקס ואני זורם ומתחרט. זורם ומתחרט.
"אני לא יכול לפתח קשר חדש כי אני כל הזמן עם פזית והילדים".
דואט לתפארת
נדב יקירי,
אתה גרוש על הנייר אבל נשוי בלב. יש גם את ההיפך אלה שעדיין נשואים אבל מתנהגים כגרושים.
אתה ופזית בדואט לתפארת. אולי יותר נעים לך לחשוב שהיא זאת שרוצה ואתה רק נענה בחיוב, אך לא זה המצב. יש לך אחריות על המתרחש בינכם בדיוק כמו לפזית.
טרם הפנמתם שאתם גרושים. ואולי זה לא יקרה. אך חשוב שתדע שיש לך חלק נכבד בעניין. פזית עושה לך מניפולציות שהיא ממוטטת בלעדיך ומשתמשת גם בילדים ובכל מה שיפעיל אותך, ידליק אותך ויגרום לך לבוא. ולא סתם זה קורה, היא יודעת על איזה כפתורים ללחוץ ואתה מגיב בדיוק כפי שהיא רוצה. היא לא רוצה להיפרד, היא תלותית ואולי קצת חרדתית וגם אתה, מתברר, לא שלם עם הפרידה ממנה. אתה מגיע כל יום כי אתה טרם התנתקת ועדיין תופס את הדירה של פזית כביתך שלך. זה מבחינתך עדיין "באתי הביתה", אתה עדיין לא מפנה את עצמך מהמקום ושומר יופי על הסף.
אדם ששלם עם הגירושים עוזב עם הסכם ברור ולא נכנע למניפולציות. זה ברור שזה תהליך כואב, בעיקר לצד הננטש אך מי שבאמת החליט להתגרש ושלם עם החלטתו, מתמודד עם הקשיים והולך למרות הכל.
אל תאשים את פזית , היא לא לבד בעיסקה. אתה לא שיחררת. זה נעים לך ומשרת את צרכיך ומחמיא לך שפזית עדיין זקוקה לך, מתחננת, מפנקת. גם אתה זקוק לה ולהיזדקקות שלה אליך. אתה עדיין מפחד לשחרר אותה ולאפשר לגברים אחרים להיכנס במקומך. אתה עדיין שוכב איתה מרצונך ולא מאונס, אתה ישן איתה וקם איתה בבוקר למרות שעל הנייר אתה אדם חופשי. זאת הבחירה שלך. אתה מצביע ברגליך.
למען האמת אתם עדיין זוג שמחוייב אחד לשניה, וזה הרבה יותר מכתובה. זה כנראה קשר עמוק ותלותי, וחלק מהתערובת זה ריבים, פרידות וחזרות. זה טיב הקשר. שניכם אימפולסיביים, שניכם מחפשים ריגושים ושניכם לא לגמרי יציבים בדעתכם. הבעיה המרכזית של הסיפור הזה זה הילדים. אתם אנשים בוגרים. תחזרו, תיפרדו ותדמודדו. הילדים שלכם עוברים טלטלות. ילדים זקוקים לוודאות,לסדר ברור ולביטחון.
הורינו ביחד או שאמא גרה לבד? אבא נמצא? אבא ישן הלילה עם אימא? הילדים מוטרדים ואין להם שקט, כך מתחילות בעיות ריגשיות, ירידה בלימודים, חרדות , דיכאון ועוד. ולכן אם באמת הילדים חשובים לכם תעשו סדר בחייכם. תקבלו החלטות חד משמעיות ותיצמדו אליהם. כרגע אני לא רואה שאתה מסוגל ללכת ולשחרר את עצמך ואת פזית ולבנות חיים חדשים ולהכיר בני זוג אחרים. זו אולי השאיפה שלך אך כרגע אינה ישימה בשבילך.
תחשוב על חזרה הביתה, כי ממילא אתה שם. כמובן עם לווי מקצועי שיתווה לכם דרך. טיפול שיעזור לכם להתבגר, להבין אחד את השניה ולשפר את הקשר. לצקת תוכן נעים ליחסים בינכם וזמן איכות משפחתי עם הילדים, לדבר איתם ולהיות כנים ובכלל להיצמד למציאות ולקחת אחריות.
עכשיו שאתם גרושים רשמית זה עושה את הכל יותר קל. אם תרצו בכל זאת להיפרד עוד זמן מה וכלו כל הקיצין, הכל כבר מוכן, זה יהיה עניין של שקית ניילון עם כמה חפצים אישיים וביי.
>> רוצים להתייעץ עם יעל ברון בנושא זוגיות?
בבקשה: Yaely_b4@walla.com