"בעלי אידיוט - אבל אין לי סיבה אמיתית להתגרש"

"אני גילי, בת 35. נשואה לירון (40) כבר 7 שנים ויש לנו ילד מתוק בן 4. אני עובדת במשרה בכירה בהיי טק והוא טכנאי של הוט, אז מן הסתם אני מרוויחה כפול ממנו. אני הרבה מעליו בהכול. אני נאה והוא לא, אני מלומדת והוא לא, אני אינטליגנטית, דוברת שפות והוא הכי פשוט - כמו איש מערות".

"האמת שמעולם לא אהבתי את ירון. היינו חברים וכשהגיע הזמן להתחתן אז התחתנו. אין לי מילים לגבי אבהותו וטוב ליבו - הוא בעל טוב, ממושמע, מטפל בילד מאד ברכות. רוב הזמן הוא עם הילד. אני עסוקה, הוא איש משפחה, דואג לבית, לא בוגדני ,לא בזבזן, גבר נחמד שאולי נשים רבות ישמחו לקבל. אני יודעת שהוא שווה אבל לא בא לי עליו. לא מינית, לא אינטלקטואלית, לא בא לי להראות איתו בחוץ. אני קרה אליו ומנוכרת. אבל לא מוכנה להתגרש.

"אני גדלתי בבית שמרני שבו להתגרש משול לאסון עולם. אם היתה לי סיבה טובה ללכת זה משהו אחר, אם הוא היה מכה אותי או מסובך בפליליים זה היה מקובל על הורי שאעיף אותו. אז הם היו עומדים לצידי. אבל במצב הזה הם יהיו לצידו. ובצדק.

"אבל איך חיים עם זה? משעמם לי, אני לא מעיפה עליו מבט. אין מין, אין מצידי שום הערכה, אני מתנהגת אליו בקור, בזלזול, עצבנית רוב הזמן, בלתי נסבלת, רעה, זה מה שיוצא ממני. הפערים האדירים הורגים אותי. ואת כל החרא שלי הוא אוכל ושותק".

"רק אדם שמרגיש קטן ולא בטוח בעצמו יש לו צורך בעליונות"

גילי,

את במלכודת שאת עצמך הכנת. התחתנת כי צריך להתחתן מבלי לחשוב איך יהיו החיים אחרי החתונה. את מספיק כנה לומר שזה לא שחיקה באהבה כמו בדרך כלל בחיי נישואים, אלא היא מעולם לא היתה שם. ולא רק אהבה חסרה במשוואה אלא המרכיב הבסיסי החשוב ביותר בקשר – הערכה הדדית. את מזלזלת בו השכם וערב באופן פעיל פוגעני ועל בסיס קבוע.

את בחרת לך גבר שמוכן לספוג רודנות ושתלטנות , כזה שמוכן להיות אנדרדוג. כנראה זה לא סתם מקריות, את זקוקה לעליונות הזאת והוא משרת אותך נאמנה, סופג בשקט את כל גחמותייך. את מדגישה כל העת את נצחונותיך ומתחזקת על ידי החלשה שלו. נוח לך שירון חלש ולא מאיים. סירסת אותו לגמרי וקיבלת גבר מסורס. לא פלא שלא בא לך עליו - הוא כמעט לא קיים. פה יש לו את חלקו בדיל.

ירון אכן חלש מולך ונמנע מעימותים אבל החלשה המרכזית זו דווקא את. את החלשה בסיפור. צורך בעליונות זה חולשה ולא עוצמה. יהירות וזלזול זה חולשות ולא חוזקות. החזקים לא מתנהגים כך.

לירון יש בעיה, הוא חייב להתעורר, ללכת לטיפול, להפסיק להיות עבד מרצה, ללמוד להעריך את עצמו יותר ולסמן את גבולותיו בבירור. אך גם את אינך חפה מבלבולי נפש. יש לך צורך קיומי להחליש את ירון (ואולי לא רק אותו) ולעמוד בגאון כל יום במקום הראשון בפודיום. יש לך צורך בשליטה ואת אפילו אומרת – "גבר ממושמע" כאילו היה עובד שלך. תכלס, לא כאילו. ירון הוא אחד העובדים הזוטרים שלך. אז ברור שאת לא רוצה לצאת איתו ובטח לא לשכב איתו. זה הדבר האחרון שבא לך.

אני לא מאמינה בחיי נישואים כאלה לאורך זמן. זה ודאי יתפוצץ יום אחד. אין מטפל שיכניס לך אהבה בלב מה שכן אפשרי זה לתת לך תובנות לגבי עצמך, ללמוד על המצוקות שלך בסיפור ולמה הצורך שלך בשליטה ורודנות מחרב לך כל חלקה טובה.

רק אדם שמרגיש קטן ולא בטוח בעצמו יש לו צורך בעליונות , מי שהדימוי העצמי שלו נמוך הוא זה שמתנהג בהתנשאות, בעוקצנות ובציניות לאחרים. אין קשר בין דימוי עצמי נמוך לתארים באוניברסיטה ולשיגשוג בעבודה - שאת זה יש לך בשפע.

אדם שמרגיש טוב עם עצמו אין לו צורך בהדגשה בלתי פוסקת של ניצחונותיו.

את מחליטה להישאר נשואה? השינוי חייב לבוא ממך. דבר ראשון להבין מאיזה מקום את מונעת, אולי תשתכנעי שאת שווה גם בלי להקטין אף אחד. יהיה לך יותר סבלנות לבעלך וגם לילדייך, תהיי אדם טוב יותר. יהיו לך פחות מצוקות ותצאי מהלופ.

אז יש לך כאן חומר למחשבה. ואם את לא רוצה להיות עם ירון, אל תשפילי אותו, שחררי ותהיי מספיק הוגנת ואמיצה לעשות מהלכים לשיפור החיים. ביחד או לבד.