שמרית ועופר (שמות בדויים) היו זוג נורמטיבי למראית עין. הם עבדו קשה, הרוויחו מעט והסתדרו עם מה שיש. הם לא חיו בעוני, אבל מצבם הכלכלי היה לא קל. הם תמיד נראו מאוד מחוברים האחד לשניה בכל אירוע חברתי, נהגו להתנשק ולהתחבק הרבה, ונגעו אחד בשני ללא הרף. שמרית אהבה לבזבז על בגדים ואיפור ונראתה "מתוקתקת" להפליא בכל מצב. גם עופר הוא גבר מטרוסקסואל שמקפיד על הופעות מפונפנות ובישום. הם זוג שאהב טיולים ומסיבות והרבה חברים.
אבל אז נולדו להם מספר ילדים ברצף. שמרית התעסקה מבוקר עד ערב בגידולם ועופר נדחק מתשומת ליבה. הם יצאו פחות לבלות יחד, הקדישו מעט מאוד זמן לזוגיות וגם תדירות יחסי המין שלהם ירדה מאוד. הוא התחיל לצאת בלילות עם חברים וחזר הביתה בשעות הקטנות. לשמרית סיפר שהוא משחק פוקר עם חברים או מנהל איתם "שיחות פרלמנט" במועדונים.
שמרית שמנה בהריונות, ונראתה פחות אטרקטיבית. היא היתה כל כולה בטיפול בילדים, ולא עניין אותה כלום מלבד הבית. עופר, שבדרך כלל קינא מאוד לשמרית ונהג לשאול שאלות חוקרות רבות על מעשיה, נרגע מנוהגו זה בתקופה זו. היא התחילה לחשוד שאולי יש אישה אחרת. כל הסימנים הראו שקורה משהו מעבר לפרלמנט תמים. היא נהגה להתקשר לנייד והוא לא היה זמין בכל מיני שעות במהלך היום. כששאלה אותו למה לא ענה או היכן היה, היתה חוטפת מטר צוננים והאשמות שהיא חולת נפש אובססיבית ושלא תתערב לו בחיים.
אחרי יומיים היה מתחנף אליה וקונה לה מתנת פיוס, היא היתה מתרצה וירח דבש שרר בבית עם חיבוקים אהבה ושמחה. אולם לא מעט זמן אחר כך שוב יצא בלילות וחזר מאוחר.
לא יכולה לזוז
כשהילדים גדלו מעט ועול הטיפול בהם הוקל, החליטה שמרית לחזור לעצמה. היא נרשמה לחדר כושר, הפחיתה ממשקלה, חזרה לעבוד ונראתה שוב צעירה ומושכת. או אז התעורר האריה משנתו. עופר חזר להיות קנאי מטורף. הוא עקב אחריה וצוטט לשיחותיה. הוא חיטט בנייד שלה מדי יום והיה בטוח שהיא בוגדת בו. הוא התפרץ עליה וירה לכל הכיוונים. הוא התקשה להתרכז בעבודה. המחשבה שאשתו אולי נואפת בו העבירה אותו על דעתו. אם בא הביתה שליח הפיצה או איש מקצוע כזה או אחר, מיד זה הפך לריב קולני והאשמות בדבר נסיונות פיתוי או פלרטוט מצידה. בהתחלה היא נהנתה מזה. יש לי גבר שאוהב אותי, חשבה לעצמה, ולכן הוא כל כך חרד. ייתכן אפילו שבאופן לא מודע היא ייצרה מצבים מעוררי קנאה כדי לבדוק אם הוא עדיין אוהב אותה וראתה בכל התפרצות קנאה הוכחה לאהבתו. אבל עם הזמן הפכו החיים לסיוט.
סצינות הקנאה חרגו מגבולות הבית אל הרחוב, לאירועים חברתיים ולארוחות משפחתיות. שמרית הרגישה שהיא תקועה שם מבלי יכולת לזוז. היא מצאה צידוקים וייפתה את המציאות כדי לא לפתוח את הנושא. היא חששה שזה יוביל למקום שהיא לא הייתה בשלה לו עדיין – לפרידה. היא שיתפה פעולה בדואט, וחיה בלופ של ריבים ופיוסים. היא שיכנעה את עצמה שזו האהבה של עופר אליה וזו דרכו להביע אותה.
אלא שכדור השלג לא עצר פה. הוא המשיך להתגלגל והגיע לאלימות מילולית מתובלת בצעקות, קללות נוראיות ובשלב מאוחר יותר גם אלימות פיזית. הוא היה מכה או מקלל ואחר כך מתחנף ומבטיח שזה לא יקרה שוב. עופר לא הצליח להשתלט על עצמו. הוא נכנס להתקפי זעם מפחידים. במשך שנים הדחיקה שמרית את האמת וסיפרה לעצמה סיפורים מופרכים: הוא אוהב אותי, הוא מפחד שאלך עם אחר ואעזוב אותו. זה לגיטימי. הוא גבר טוב. יש לו כמה מעידות.
אין לכם זמן לבזבז על סבל
חיים בצל אלימות זה מעגל מתעתע. במיוחד כשהוא על רקע קנאה. אנו מפרשים אהבה בצורה אחרת ולא מבחינים בדקויות שבין אהבה לבעלות ורכושנות. הגבול לעיתים דק מאוד. אז למה הרבה אנשים עדיין שם? כי זה לא פשוט לקום וללכת. זהו שינוי שמפחיד את רובינו. זה מצריך מעשה. אדם שחי תחת איום ייתפס בעיני עצמו כחלש והוא אינו סומך על עצמו שיסתדר בחיים. הוא מוכן לספוג ולהיות קורבן, כי לעמוד על שתי רגליים ולקחת אחריות על המצב זה תהליך שמצריך טיפול והעלאת מודעות. ניתן וצריך לעשות מאמץ ולשנות דרך. כל הדרכים האחרות טובות יותר.
עברו שנתיים מאז ששמרית החליטה להיפרד ממנו. כיום היא גרושה וחיה עם ילדיה בדירה קטנה. היא מסתדרת היטב גם בענייני הכספים. החיים חייבו אותה ללמוד לשרוד בזמן קצר.
מצב של קנאה חולנית ואלימות פיזית או אפילו מילולית הוא חמור ולא תקין. ברוב המקרים ניתן לחזות קוד התנהגות שנוטה לאלימות הרבה לפני המכה הראשונה. אל תחכו לזה. זה לא ישתפר ולא יעבור ללא טיפול . בדרך כלל זה הולך ומתדרדר. הטיפול מיועד גם לבן הזוג שאינו משתלט על התפרציותיו וגם לבן הזוג השני, בדרך כלל האישה, שנמצאת במעגל האלימות וסופגת ללא סיבה. אין כאן פשרות. גם אם גדלת בבית הורים מכים או אבא מכה, זו אינה סיבה להמשיך להסתחרר בקרוסלת האימה הזאת.
מאוד קשה לקום וללכת. אך במקרים כאלה יותר קשה להישאר. צעד כזה של פרידה ללא פשרות מחזק אותך וסולל לך דרך שאומרת בבירור: החיים לא אמורים להיות מערה חשוכה ומכאיבה. אין לך מספיק זמן לבזבז על סבל. אם לא טוב לך, אל תשארי! יש מוצא, והוא הרבה פעמים פשוט יותר ממה שנראה לך.
*השמות בטור בדויים ופרטי הדמויות שונו