"אני רמי, ואני בבלגן. הסתבכתי.

"רק בגיל 38 התחתנתי. יצאתי עם גלית חצי שנה והחלטתי החלטה מושכלת להתחתן ולהקים משפחה. רציתי ילדים. לא באמת רציתי אותה. היא לא אהבת חיי, זה בטוח. גלית אישה טובה. אין לי טענות כלפיה. אבל הכל מיובש בינינו. פרווה. אין שום התרגשות מיוחדת.

"כל מה שרציתי זה שהיא תכנס להריון ויהיה לי ילד. גם היא הייתה בעניין. היא בת 31 וגם לה בוער ללדת. גם היא התחתנה איתי אפילו שידעה שאין ביננו אהבה גדולה. הינו לחוצי חתונה בלי יותר מידי סיבוכים. היה נחמד מינוס ולא יותר ולאותו רגע זה הספיק לי.

"אחרי שלושה חודשים של ניסיונות היא נכנסה להיריון. שמחתי מאד. לא עניין אותי הקשר בינינו, עניין אותי רק להיות כבר אבא. אבל אז קרה המפנה. הכרתי את אהבת חיי. סתם, במקרה. הכול התחיל בשיחת עבודה ומהר מאד הרגשנו שנינו שיש כאן משהו אחר. נפגשנו, הייתה שיחה נעימה ומשיכה מטורפת. והתחלנו להיפגש כל יום.

"זה השתלט עלי. לא יכולתי לעצור, ניסיתי, הבנתי שזה סיפור של ברדק שלם שיהיה עכשיו. אבל הייתי במוטיבציית שיא להיות איתה כל רגע פנוי. גם במיטה איתה זה שמימי ומאד שונה ממה שיש לי בבית.  ומאז אני משוגע. אשתי בהריון שכל כך רציתי ואני בכלל בעולם אחר.

"החלום שלי זה לעזוב את אשתי ולהיות עם אהובתי. אבל עוד חודש אני אבא... איזה סמטוחה.

"בינתיים חזרתי הביתה ואין לי קשר עם אהובתי. אני מנסה להסתגל למה שיש לי. אבל אני מטפס על קירות מגעגוע וכאב.

"איך אחיה מכאן?".

גבר עצוב (צילום: Marcos Mesa Sam Wordley, Shutterstock)
התשוקה או המשפחה?|צילום: Marcos Mesa Sam Wordley, Shutterstock

מחלק מוסר

רמי,

זה מזכיר לי סיפור על אישה שלא הצליחה להרות והחליטה לאמץ. חודשיים אחרי האימוץ היא נכנסה להריון טבעי ללא שום בעיה. מה זה אומר? רק שירד ממנה הלחץ, הכל הסתדר. כנ"ל אתה. רק כשהיית נשוי ובדרך לאבהות משהו נרגע בך ונפתחת לאהבה מהלב.

החיים מלאים הפתעות. הדילמה שלך שכיחה ביותר. המשפחה והמסגרת הטכנית/מכנית או ללכת עם הלב/רגש ולקחת סיכונים?

ומה עליך לעשות? אין לי תשובה אחת וחד משמעית. תלוי בשלמות ההחלטה ובחוסן שלך. בוודאי שכל אחד סביבך יאמר לך את המתבקש במחלק המוסר – תישאר עם אשתך ותעזוב את השטויות. קח אחריות על הילד.

נכון . זה המצב הנורמטיבי. אבל כל אדם שונה וכל אחד מאיתנו מונע מכוחות אחרים. אף אחד לא יוכל להחליט בשבילך. רק אתה יודע למה אתה מסוגל ובעיקר למה לא.

אני לא אומר לך עשה או אל תעשה.

לעזוב כרוך בהרבה ביקורת מבחוץ. אתה תהיה האיש הרע בסיפור הזה. תושמץ. יצביעו על הבוגדן. תצטרך לעמוד מול כל העולם ולהיות שלם עם הצעד הזה. תצטרך להיות חסין לכל הצקצוקים. לחלק את כל מה שיש לכם לשניים. תצטרך לשלם מזונות לילד שעוד לא נולד, הסדרי ראייה ובנוסף תשאיר אמא טרייה עזובה ועצובה לטפל ברך הנולד. ואף אחד לא מבטיח לך המשך אהבה טהורה עם אהובתך. מה העתיד צופן בחובו גם אני לא יודעת. ההחלטה שלך בהחלט הרת גורל.

לעזוב כרוך בהרבה ביקורת מבחוץ. אתה תהיה האיש הרע בסיפור הזה. תושמץ. יצביעו על הבוגדן. תצטרך לעמוד מול כל העולם ולהיות שלם עם הצעד הזה. תצטרך להיות חסין לכל הצקצוקים

אני חושבת שזה לא הזמן שלך לעזוב אבל אני סקפטית לגבי השנים קדימה. נכנסת לנישואים מהצורך והכמיהה למשפחה ולא מאהבה, חברות, הערכה ואמון. ולכן זה כבר מתחיל עקום.

ומה עם לעזוב?

אל תשכח שהאהבה שלך טרם עמדה במבחן המציאות ומה שרואים מכאן לא רואים משם. הכל מבוסס על רומן לא מושג, מסעיר, גנוב וסודי מה שמוסיף ווליום לרגשות. מעצים את התשוקות ומערבל את כל החיים. הכל זוהר והסקס מטורף כי עוד רגע אתה צריך ללכת. ברור שהטעם המתוק נשאר. אין זה מעיד על המשך הדרך. אתם לא חוויתם מגורים משותפים עניני שגרה, שחיקה, מובן מאליו, ילד בוכה בלילה ועוד אירועי חיים לא מבריקים במיוחד אבל שבאים על כולנו ולעיתים (אם לא תמיד) הורסים את הרומנטיקה.

אל תעשה מעשה חפוז ואימפולסיבי למרות הבערה שבתוכך. חכה לתינוק ותבחן שוב את צעדיך.

אם תרגיש שאין לך יכולת להישאר ונוכחותך אינה מועילה בבית רק אז תחשב מסלול מחדש.

בחיים יש הכל מהכול. והמציאות עולה על כל דמיון. זה יכול לקרות לכל אחד. החכמולוגים יגידו שזה בשליטה ונכנסת באין כניסה. אז יגידו. בסופו של יום ,אדם הוא ראשון לעצמו ורגשותיו הם מעל הכל.

80 שנות החיים הם מופע חד פעמי וכן. לא באנו לסבול.

 >>> רוצים להתייעץ עם יעל ברון בנושא זוגיות?
 בבקשה: Yaelyb4@gmail.com

>> לכל הטורים של יעל ברון