"אני בסך הכל בת 21. נשואה בלי ילדים. אני עם בעלי כבר מגיל 17. לפני שנה, תחת לחץ משפחתי, נישאנו. אני מאד אוהבת את בעלי אבל אני מרגישה שאני עדיין ילדה ולא מיצית את החיים. יש בי רעב להתנסויות.
"אני ובעלי מאד שונים. הוא רציני ושקט ואני כדור אש צמא לריגושים ובילויים. אני לא רוצה להתגרש ממנו. אני יודעת שהוא יהיה אבא נהדר ובעל זהב, והנורא מכל שלא יקבלו את הגירושים בסביבתי. אבל כרגע אני עסוקה עם גברים אחרים. יש לי מאהב מבוגר ונשוי ויש לי מחזרים בלי סוף. אני מושכת אלי גברים. אני אטרקטיבית ויפה ובעיקר טיזרית ופלרטטנית.
"את בעלי הייתי רוצה לשמר לעוד כמה שנים אם רק היה ניתן. עכשיו אני רוצה גם את היציבות של הנישואים וגם ריגושים וסקס עם אחרים. אם בעלי היה יודע מה שאני עושה היה ודאי משתגע. אני לא יודעת מה לעשות. ילדים אני לא רוצה כרגע וכל מה שבא לי זה להיות בחורה צעירה רגילה שרוקדת במועדונים ושוכבת עם גברברים.
"אבל יש לזה מחיר. אני לא מרגישה טוב עם עצמי שאני בוגדת בלי סוף. אבל אני תקועה. לא מוותרת על כלום.
"מצד אחד יש לי הירהורים על גירושים אבל אני מרגישה שאני לא מסוגלת לזה. מצד שני אני לא רוצה להפסיק להיתרגש ולהיפגש עם גברים. לא חוויתי מספיק ואני משועממת עם בעלי.הכל יבש. אין שיחות כמעט ואין סקס, וגם שיש זה ממש לא זה. מה עושים?".
איפה האהבה?
יקירתי,
הפעם אומר ללא היסוס - גירושין. זה הפיתרון. אפילו שאת רחוקה מזה ומאד לא בשלה, את לא בשלה להיות נשואה ולא מוכנה להפסיק את היחסים עם המאהבים.
יש לך דחף חזק להכיר גברים ולבלות בלילות וזה לא הולך להיפסק עכשיו כי יעל אמרה. שינויים מתרחשים בתהליך ולא כי מטפל אמר. אין זבנג וגמרנו. רק יש בעיה "קטנה" ,שזה לא בא טוב עם נישואים.
מה שכן בא לטובתך זה גילך הצעיר ושאין לכם ילדים. זה הופך את הנושא ליותר קל ופחות מסובך.
התחתנת בגלל לחץ משפחתי ולא באמת כי רצית ועכשיו הדבר הנכון לך זה גירושים. גם בזה את אינך מסוגלת להחליט ואת מושפעת מהמשפחה והסביבה ולא רוצה להתמודד עם התגובות. את עדיין מאד צעירה להתמודד עם כל זה. הפלת על עצמך תיק גדול.
את עדיין חסרת ניסיון ואינך עצמאית. אז כל מה שאייעץ לך יפול על אוזניים אטומות. כי להישאר נשואה ונאמנה את לא בכיוון ולהיתגרש את לא מסוגלת. להיפרד מהגברברים את לא רוצה. את מייפה את המציאות שלך באמירות כמו – אני אוהבת את בעלי ורוצה לשמר אותו. לא הרגשתי ממכתבך שאת אוהבת את בעלך אלא יותר נכון משועממת איתו ולא מסופקת. אהבה משמעותה במעשים ולא במילים יפות. איפה האהבה כאן? ולשמר? אני מקווה בשבילו שהוא לא בובה בפורמלין.
אין פלא שבא לך להיתנסות בחויות חדשות ולהכיר אנשים. את כל כך צעירה וזה בדיוק הגיל שמנסים ובודקים את החיים. זה טבעי לגמרי ואפילו רצוי שיקרה, את זה אני בהחלט יכולה להבין ולכן לא נראה לי שכרגע את מוכנה לוותר.
מצד אחד את חיה בשנות ה-70, אז היה מקובל להינשא אחרי הצבא ואפילו במקום. אבל התקדמנו מאז ואת עדין חיה לפי צו המשפחה ולא כמו שאת מאמינה ורוצה וברוח התקופה. ומצד שני את האישה הכי ליברלית ששוכבת עם גברים ומפלרטטת.
לפני 30 שנה לא היית נחשבת לחריגה אך בימינו גיל 21 זה לא גיל להיות נשואה ובמיוחד לא במגזר החילוני. את מתחילה את החיים הזוגיים שלך עקום. בלי כנות ועם המון שקרים ותיחמונים.
את זקוקה לכמה שיחות על מנת לסדר את הראש ולהיות יותר עצמאית. להפסיק לפחד מההורים ומתגובותיהם. אמנם גיל 21 זה לא גיל לנישואים אבל זה בהחלט גיל לצאת מסינר ההורים ולפתח את עצמך בכיוון שמתאים לך, להכיר את עצמך, להיתנסות גם אם המחיר הוא גט. עדיין אין לכם ילדים וקל מאד יהיה לפרק את החבילה הקטנטנה.
את תהיי חופשיה לעשות מה שתרצי עד שתשבעי, תתבגרי, ויבוא גם היום שתתאהבי ותינשאי.
>> רוצים להתייעץ עם יעל ברון בנושא זוגיות?
בבקשה: Yaely_b4@walla.com