"לפני 15 שנה התגרשתי. הרגשתי שאין לי כלום עם אשתי. חיכיתי קצת עם הפרידה כדי שהילדים יגדלו ויצאתי מהבית. אשתי כועסת עלי עד היום. אבל לא עניין אותי כלום, פשוט הלכתי. ככה פשוט. השארתי לה הכול ואני דואג לה עד היום. כסף לא חסר, ולאף אחד מקרובי לא חסר. תודה לאל, יש בשפע.
"בהתחלה נהנית מהמעמד של גרוש. יצאתי עם כל מיני, שכבתי עם כל מיני. אבל תמיד חיפשתי לאהוב והכרתי את שירי. אישה יפה מאד, כמו שאני אוהב. היא סיפרה לי שהיא במצב כלכלי טוב ולא חסר לה כסף. לא בגלל הכסף שלי היא איתי. באמת אהבנו, בילינו, צחקנו, סקס נהדר. הכול מהכול.
"היא באמת לא ניצלה את הכסף. הצעתי לה בגדים ותיקים וכל מה שבא לה והיא לא רצתה דבר. אהבתי שזה לא מדבר אליה והיא מוכיחה לי שהיא לא צריכה את הכסף שלי. אני מצאתי דרכים לפנק אותה. אחרי תקופה מאד קצרה עברנו לגור יחד. שכרתי לנו ארמון. בית של החלומות. מילאתי את הבית בכל דברים הכי הכי.
"היא הגיעה עם שני ילדים בני 9 ו-10 ובלי כלום. אהבתי גם אותם, ריחמתי עליהם שאין אבא בתמונה והפכתי ממש להורה שלהם. דאגתי להם להכול. גם הבית היה מפואר וגדול עם חדר לכל ילד. הפכנו למשפחה. הכול זרם נחמד. עד לפני שנה בערך. היא הפכה אותי לשק החבטות שלה. כל יום הערות וצעקות. רבה איתי ולא מרוצה מנוכחותי. לא רוצה לשכב איתי, מציקה לי. לא נעימה. יורדת עלי. הבית הפך מגן עדן לגיהינום. לא יודע מה גרם לזה.
"אני רק נתתי ונתתי. עשיתי הכל בשבילה והיא לא הסתכלה לכיווני. המשכתי לתת הכל למרות היחס המזלזל שלה. לא אמרתי מילה. לא רציתי לפרק. בנינו משהו יפה ביחד, חבל לי. לא כל יום מוצאים כזה דבר. עשיתי הכל שלא נפרד והיחס שלה כלפי הלך והסלים. הרגשתי לא רצוי. מטרד. אבל אני טיפוס שנלחם ולא ויתרתי. המשכתי לתת ולתת ולצפות שמשהו יזוז, וכלום.
"היא עזבה. לקחה חפציה, ויתרה עלינו והלכה. שנים של יחד ירדו לטמיון. כמובן שהיה ביננו הסכם ממון. נתתי לה מה שמגיע אבל אני עד היום לא מבין למה. היא הרי אוהבת אותי אז למה עזבה ככה".
הפחד מפרידה הורס הכל
יקירי,
התרדמת שלך הרגה את הקשר. עכשיו התעוררת – זה לפעמים כואב.
אתה מספר לי שספגת ביקורת וזלזול מתמשך ואתה עדיין קורא לזה אוהבת. עדיין קשה לך לראות את התמונה כפי שהיא. זה באמת לא קל לחשוב שהאהבה נגמרה לצד אחד, ועכשיו זה אתה בצד הדחוי.
זה קרה בתהליך שלא היית ער אליו. זה לא קורה ביום. אהבה דועכת לאיטה ואתה בשלך, כאילו לא נמצא שם. ברחת מהאמת כי היא כואבת אבל היא איגפה אותך מכל צד. כי מאמת אי אפשר לחמוק. לא ראית שום סימנים , התעלמת לגמרי ועד היום את אומר "אוהבת אותי".
היית חלש, מרצה, ובעיקר מפחד מפירוק, עשית הכל רק שלא תלך ממך. לא היית קשוב, לא היית קיים. זה יצר נתק, תקשורת עקומה, זלזול וחוסר הערכה מצידה, היו לכך המון סימנים, היא הייתה קרה ומנוכרת, העבירה עליך ביקורת כל יום ואתה לא אמרת מילה. בלעת הכל. וזה מה שגמר את הזוגיות.
אני תמיד חוזרת בטורים על הנזק שהפחד מפרידה עושה לקשר ולאהבה. קשה להימנע מזה, הפחד שולט, רק מודעות, התחזקות פנימית ושינוי יעשו את ההבדל ולפעמים (כמו במקרה שלך) לזוגיות הזאת זה כבר מאוחר מידי. אבל עכשיו תלמד להבא. הנה השיעור.
הקשר הגיע למיצוי מזמן ונלחמת על מקומך כקבצן בפתח, נלחמת עליה בעוד אין לך פרטנרית. הפכת למטריד דביק
אף אחד לא רוצה להינטש, להרגיש דחוי ולא אהוב אבל כשזה קורה התעלמות ובריחה מהמציאות לא תעלים את זה. ההיפך רק תחריף. וזה מה שקרה לכם.
לא עמדת על שלך, היית רך מידי גם איפה שלא צריך. היית החלש והכנוע. לא היית אטרקטיבי ומאתגר. הקשר הגיע למיצוי מזמן ונלחמת על מקומך כקבצן בפתח, נלחמת עליה בעוד אין לך פרטנרית. הפכת למטריד דביק. מה שעוד יותר החליש את מעמדך. ונתת את המתכון המדויק לפרידה.
עכשיו הפנים קדימה. הלב השבור יתאחה בקרוב ותצא מזה מחוזק וחכם יותר. עם החלטה שלא יקרה מצב שאתה סופג השפלות ונשאר, שלא יהיה מצב שאתה מתעלם ולא מתמודד, שלא יהיה מצב שאתה רואה סימנים של חוסר חום ואתה שותק, שלא יקרה שאתה נותן ונותן בלי בכלל לשים לב למתרחש סביבך, ובעיקר שלא הפחד יהיה הבוס שלך. אלא אתה שלו.
זה אנושי להתאבל על שירי, אז קח לך קצת אוויר. תלמד את מה שהיה, תמפה את החלק שלך בכישלון הקשר. קח אחריות על הצד שלך בהידרדרות. שפר את הדימוי העצמי שלך ותבוא משופר ומפותח יותר לקשר הבא.
עוד יש חוויות שמחכות לך, יש לך הרבה מה להציע לאישה, השתמש בזה בתבונה.
>> רוצים להתייעץ עם יעל ברון בנושא זוגיות?
בבקשה: Yaelyb4@gmail.com
הורים - כל מה שאתם צריכים לדעת