"אני נשואה, אמא לחמישה ילדים ואני בסך הכל בת 33. את בעלי הכרתי לפני 11 שנה והתאהבתי בו. אני דתיה והוא חילוני עם קצת זיקה לדת. לא חשבתי שזו תהיה בעיה והלכתי אתו עד החופה בלי לחשוש.
"עשינו ילדים ברצף כי אני לחצתי. אצלי אין דבר כזה מעט ילדים. לי יש תשעה אחים וזה כיף משפחה גדולה. בעלי לא רצה אבל לא הייתה לו ברירה. נכנסתי להריון אחד אחר השני בלי לשים לב לטיב הקשר.
"בשנתיים האחרונות היחסים ביננו הדרדרו. הוא התרחק ממני, הוא לא שם עלי. לא רואה אותי. לא שוכב איתי, יוצא המון בלילות ולפעמים גם לא ישן בבית. עושה מה שבא לו כמו רווק. בא הביתה לאכול ולקבל כביסה נקייה. גם לילדים הוא לא ממש מחובר. אני מתחננת בפניו שלא ילך, ושיחזור בלילה והוא בשלו.
"כולם אומרים לי להתגרש ממנו ואני לא רוצה. אני אוהבת אותו. ולהתגרש זה בשבילי בושה וכישלון. אני אהפוך לאישה גרושה ומשומשת + 5. אף אחד לא ירצה דבר כזה ואהיה לבד כל ימי חיי.
"מה עלי לעשות על מנת לשפר את הקשר והעיקר לא להיפרד?".
לא גזירה משמיים
יקירה,
יש שתי אופציות כרגע.
או להתגרש מיד או לחיות ככה אבל להוריד לגמרי כל ציפייה / אכזבה ממנו וגם להסיר ממך כל מחויבות כלפיו. שני המקרים מצריכים התחזקות נפשית שתהפוך אותך לשמחה יותר, אטרקטיבית יותר ובוגרת יותר (ואולי אפילו גם בעיניו).
ממכתבך אני מבינה שאת במבוי סתום ואולי גם לי לא יהיה פתרון מעשי בשבילך. העניין הוא לצאת מהמחשבות הכלואות שלך לחיים חופשיים. לך צרובים במוח עקרונות ברזל שעליהם גדלת שדבקו בך ומאז את איתם בלי להפעיל שיקול דעת ושאינם מתאימים לרוח התקופה ובעיקר אינם מתאימים למצב היחסים שלך עם בעלך. את כמו מי שחיה בחדר אטום שאין בו דלת כניסה ויציאה. מה שיש בו זהו – זה גזירה משמיים, גורל.
את האופציה להתגרש את בכלל לא רואה. אחת האופציות היא להתגרש וזו לא קיימת אצלך ולכן את חיה בסבל רב. את תקועה בסגנון ישן ושמרני וזה גם מה שהביא אתכם למצב הזה. בעלך יודע בוודאות שאת לא תלכי ממנו בשום מקרה ולכן הוא מרשה לעצמו להתנהג איך שבא לו.
שימי לב מה בא לו - הכל חוץ מלהיות איתך. ואת ממשיכה לחזר אחריו ולהתחנן. את לא מאתגרת אותו בשום צורה. הוא איבד בך עניין. אתם באים מעולמות כל כך שונים ולא הצלחתם לגשר. כל אחד מכם דבק בדרכו מבלי להתקרב ולהתגמש כלל. אלה יחסים בלי חום וחיבה. האוירה בבית מתוחה ואת חיה במצוקה מתמשכת. לך נראה שלהיות גרושה זה יותר גרוע מהכל ואת מוכנה לסבול כל חייך רק לא לשאת את הטייטל הנורא מכל - גרושה.
כל מחיר "שתשלמי" כגרושה הוא הרבה יותר נמוך מהמחירים של המצב היום. את וילדייך חיים בסבל
את אומרת שאת אוהבת אותו אבל דעי שזה שקר שלך לעצמך. מה יש לך לאהוב בגבר שלא מסתכל לכיוונך ומזלזל בקיומך ובכלל לא חי איתך? אהבה זה היזון חוזר, אהבה זה ביחד, זה הערכה הדדית, כבוד, תשוקה, דאגה וגעגוע. מה יש לכם מתוך אלה? כלום ושום דבר חוץ מהפחד לזוז. הדרך היחידה שלך לעורר את הקשר אם בכלל זה ליזום פרידה בלי להתבלבל. לומר לו בפה מלא שככה את לא ממשיכה ולא משנה מה המחיר. כי כל מחיר "שתשלמי" כגרושה הוא הרבה יותר נמוך מהמחירים של המצב היום. את וילדייך חיים בסבל. את אמא עצובה ומתוסכלת, לפעמים גם בוכייה. וברור שאין לך את הסבלנות לטפל היטב בחמשת ילדייך. אמא שלהם חלושה ואבא שלהם אדיש ואינו נמצא. וזה המודל שהם רואים. עלוב. זה לא יותר טוב מהורים גרושים.
הסיכוי שלך לשפר את חייך ואולי אפילו את חיי נישואייך זה להתחזק ולהבחין בין התפל לעיקר. להשתחרר מעקרונות עתיקים ולא רלוונטיים וליזום פרידה מבעלך עוד היום.
הוא לא מצפה לזה ממך, הוא יופתע. זה יעיר אותו מתרדמת החורף שלו. הוא שאנן. אבל זה יבוא ממך רק שאת תהיי חזקה יותר וגם הוא מיד יבחין בכך. (וכמו שאני תמיד אומרת שאת תעריכי את כוחך ועוצמתך גם אחרים יעריכו אותך). כל עוד את מובנת מאליו ככה יהיה גם היחס שלו כלפיך.
בני האדם בנויים כך שרק כאשר מאבדים משהו הם מבינים שהוא חסר.
את תהיה מספיק אמיצה לבחון האם תהיי חסרה או שמא עשית לו טובה גדולה שהוא כבר חיכה לה זמן רב.
הדרך השנייה היא לחיות ככה "לנצל" את החיים הנוחים כלכלית. להוריד את הציפיות לאפס. לנקות את המצוקה ולהנות רק ממה שיש. יש לך בית, אוכל ואת ילדיך החמודים. זהו. להתאמן על להיות לבד, על לחשוב אי זוגי, להתרחק ממנו בלב, להבשיל לקראת השינוי ובזמן שלך ובקצב שלך להוריד את ה"גרזן".
>> רוצים להתייעץ עם יעל ברון בנושא זוגיות?
בבקשה: Yaelyb4@gmail.com