שגיא ונופר הם זוג צעיר מאוד, בשנות העשרים המוקדמות לחייהם. נשואים טריים, חודשים ספורים בלבד. צעירים חסרי מנוח. ליתר דיוק, שגיא חסר מנוח.
שגיא הוא גברבר צעיר גבוה ויפה תואר. הוא הכיר את נופר בבסיס בו שירתו שניהם. הוא כקצין צעיר והיא כחיילת ביחידה. לפני שנה השתחררו ומיד התחתנו.
נופר מאוד שקטה וצנועה. היא אישה טובה בהגדרה. חייה סובבים על ציר עבודה ובית. היא מאוד אוהבת את שגיא, אולי אפילו מעריצה. לעומתה, שגיא הוא אדם שמח, חברותי, שרמנטי, חביב הבנות ומאוד אוהב להיות במרכז, להתבלט ולפלרטט. הוא אוהב את נופר אבל נהנה לכבוש את לב כולן והוא עושה זאת בחן רב. הוא מפלרטט בכל מקום. עם בחורות ברחוב, בתור בסופר ואפילו עם חברות של נופר. הוא מחפש חברת נשים, הוא תמיד פותח בשיחה ערה, מתעניין בבת שיחו ונותן לה עצות פסיכולוגיסטיות. נשים מתות על זה. ככה הוא מפיל אותן ברישתו. הוא מיומן וחד לשון. "ידעתי את זה תמיד", אומרת לי נופר, "אבל אהבתי את זה, ובעיקר, רציתי להתחתן איתו. עכשיו זה מאוד מפריע לי ופיתחתי אובססיית קינאה. אנחנו רבים הרבה על הנושא הזה. הוא מבטיח להפסיק אך ממשיך בשלו".
נשים וגברים תופסים ומגדירים בגידה באופן שונה. גבר חש נבגד רק כאשר בת זוגו שכבה עם אחר, אך מבחינת האישה, גם הפניית אנרגיה רגשית לאישה אחרת נחשבת בגידה או הכנה לבגידה. פלירטוט הוא טרום בגידה. התעסקות רבה עם בני או בנות המין השני בעודך נשוי בוודאי אינה נעימה לבן או בת הזוג. אנחנו בני האדם, מצפים לבלעדיות מינית בנישואים, ציפייה שבמקרים רבים נכזבת.
למה הוא מפלרטט?
שגיא נהנה מעצם הידיעה שהוא מושך ויכול להשיג נשים. הוא אינו ממשיך עד להשגת יחסי מין או קשרי אהבה עם אחרות אך התנהגות זו מועדת לפורענות ולא מכבדת את בן הזוג. מי שמריח בסוף גם יטעם. שגיא מעמיד לנגדו פיתויים רבים. כמה יוכל להתאפק? יום אחד זה יקרה. אין זה אומר שלאחר, שאינו פלרטטן, זה לא יכול לקרות, אבל שגיא בהתנהגותו ממש מזמין לו פרשיית אהבהבים.
נופר העמידה אולטימטום: או שאתה מפסיק לפלרטט או שמתגרשים. ככה הם הגיעו אליי.
בצד של שגיא הכל לכאורה תמים. כזה הוא. חובב נשים. תמיד היה. נופר העלימה עין כי היתה לה מטרה - להתחתן איתו. עכשיו היא נזכרה שזה מפריע. נכון, זה לא נעים לחיות לצד פלרטטן סדרתי שכל היום חושב על נשים ואיך להמיסן. ומצד שני, זה האיש, זה סוד קסמו וזו גם חולשתו וצרכיו. אפשר להתווכח האם זו בגידה או לא, ואפשר לשפוט ולבקר. אני מבינה את הצד של נופר. את הרגשתה הלא נוחה, את ביטחונה המעורער כתוצאה מהתנהגותו ואת החשש שיום אחד זה יקרה - הוא יתאהב באחרת ויעזוב.
שגיא חושב שזה נחמד. הוא אינו מודע לכך שהתנהגותו נובעת מחולשותיו ומהדימוי העצמי הנמוך שלו. אין קשר ביו היותך חכם או יפה לבין תפיסת העצמי שלך. דימוי עצמי נבנה הרבה אחורה בילדות וממשיך להיבנות בכל יום. רוב רובן של חריקות הנפש ואי שביעות הרצון מהחיים, נובעות מהדימוי העצמי הנמוך. שגיא ממשיך וימשיך בדפוס המוכר לו. זה מחזק לו את הגבריות ואת האגו. הוא זקוק לחיזוקים נשיים. הוא חייב להרגיש אטרקטיבי כל הזמן. הנישואים לא פותרים את הצורך הזה. רק חיזוק תדמית הגבר בעיני עצמו, העלאת המודעות ושיפור הדימוי העצמי יוציאו אותו מעבדות לחירות. הוא לא יעשה את השינוי בשביל נופר. השינוי יבוא רק אם יראה את התועלת לעצמו. ככה אנשים עושים שינוי. לא מתוך רצון בן הזוג או המשפחה שלוחצת, אלא מתוך רצון לשנות את הסטייט אוף מיינד שלך עצמך. כך זה בדיאטה, בהפסקת עישון ובכל שינוי משמעותי אחר.
הסיכוי "ליפול" גדול יותר
אין ספק שיהיו עוד פלרטוטים מצידו של שגיא. זה דפוס שהוא רגיל אליו ועובד בשבילו. הוא לא רוצה לאבד את הקשר עם נופר. אמנם הוא הגיע אליי על מנת לצאת מזה ולעשות משהו לטובת שינוי, אך הצורך לחיזוקים מנשים מושרש בו חזק. הוא לא רוצה לתנהג ליד נופר באופן מלאכותי ושונה מהדרך בה הוא מתנהג כשהוא לא לידה. הוא רוצה לשנות את התנהגותו המכאיבה לנופר מן השורש. הוא רוצה להוכיח לה שהוא רק איתה.
גם לנופר מצפה עבודה, אם חשוב לה הקשר. היא עוד תאלץ "לבלוע" לא מעט מצבים מכעיסים בדרך ועליה ללמוד להכיל אותם. עד החתונה היא "בלעה" בשקט. עכשיו היא הניחה את מצוקתה על השולחן וטוב שכך. זוגיות טובה לא מבוססת על "אנחנו מושלמים" ואין לנו שום בעיה, אלא על תקשורת ישירה ופשוטה וגם על גבולות שאנחנו מציבים זה לזו, תוך הידברות והסכמה. אל תשכחו לעולם, שכל סיפור אהבה מוצלח, מתחיל באהבה ובכבוד שאנו רוחשים קודם כל לעצמנו.
אין ספק שכאשר בן הזוג הוא פלרטטן וחובב המין השני ומתעסק בעניין רבות, הסיכוי "ליפול" לקשר מחוץ לנישואים הוא גדול יותר. אין מותר או אסור. מערכות יחסים מורכבות מאנשים, ולאנשים שונים מתאימים מצבים שונים. כל אדם מסמן את גבול המותר והאסור בשבילו.
בגידה הינה ניהול קשר רומנטי סודי. כל עוד הכל גלוי ופתוח לעיני בן הזוג יש לו את האפשרות להגיב, ופתיחות שכזו כמובן מורידה את רמת החרדה של בן הזוג השני ואינה פוגמת באימון ההדדי. אך מניסיוני, אין פתוח עד הסוף. הפלרטטן תמיד יסתיר. הוא ילך עם הפלירטוט עד הגבול שנראה לו ניתן להכלה. כל מה שמעבר לזה יישאר נצור. אנחנו לא כאלה צדיקים. אנחנו בני אדם. כולנו מעגלים פינות, משקרים ומסתירים. הכל תלוי בכדאיות, ומה יכולה להיות התגובה.
*השמות בטור בדויים ופרטי הדמויות שונו