עד גיל 25 הייתי בתולה. תמימה לגמרי. כמו ילדה בת 10. לא יצאתי עם גברים. אני באה מבית מסורתי וחונכתי שמין זה מלוכלך ושלשכב עם גבר זה חטא. ההורים שלי רבו וקיללו וגם אלימות הייתה בבית. אמא שלי היתה אישה קטנה וכנועה ואבא בגד בה בלי סוף. באווירה הזו גדלנו. תוך שמטיפים לנו כמה סקס זה אסור.

רק בגיל 25 הכרתי את הגבר הראשון שלי. הוא היה מבוגר ונשוי וזה התאים לי. הוא חיזר ופינק וקנה לי מה שרציתי. הייתי מאוהבת בו עד הגג ואחרי שנה של קשר הוא בחר לעזוב אותי וללכת עם המשפחה שלו. זאת הייתה האכזבה הראשונה שלי. נשבר לי הלב. מאז כל מערכות היחסים שלי, כולל הקשר הנוכחי, הם עם גברים נשואים. אני כבר בת 43, רווקה ללא ילדים. ארבעה חברים שלי מהעבר נשארו עם נשותיהם ואני חוויתי אכזבה אחרי אכזבה.

עכשיו אני בפרשת דרכים. אני עם יוסי (נשוי, אלא מה) כבר חצי שנה. הוא מגיע אלי פעם בשבוע. יוצאים למסעדה, שוכבים והוא נעלם לכמה ימים וחוזר חלילה. לפני חודש הכרתי את ראובן. הוא בן 50, גרוש עם שני ילדים בוגרים והוא מחזר אחרי. הוא מחפש קשר רציני ואפילו מוכן לעשות איתי ילד במידה והקשר יתרומם. הוא בחור טוב, ביישן ונעים הליכות. אפילו אמיד, שזה בונוס לא רע.

אני מנסה להתחבר אליו אבל כאשר יוסי מגיע אני מפנה לו את כל הזמן שבעולם. כשיוסי הולך אני שוב עם ראובן. יוסי מדליק אותי. אני אוהבת להיות איתו. זה כיף, צחוקים, קליל. עם ראובן זה קשר כבד עם מבט לעתיד. לא בא לי עליו. אני ממש מתאמצת ליהנות. אני יודעת בשכל הישר שזה מה שאני צריכה אבל הלב רוצה משהו אחר. אני לא מרגישה שאני מאוהבת בו. כשיוסי מסמס אני בדום מתוח מוכנה להכל.

מה זה אומר עלי שאני נמשכת רק לבלתי אפשרי? והאמת שאני לא יודעת איך לצאת מהפלונטר הזה.

לנפץ את לוחות הברית

יקירתי,

אני מאמינה שהכל מתחיל בבית ההורים אי שם בילדות. התרגלת לקבל מעט. למדת לא להעריך את עצמך. את מגיעה ממקומות נמוכים ומשם לקשרים הרסניים הדרך קצרה.

החלפת סט המחשבות והגישה שלך לעצמך ולחיים בכלל.

את " לוחות הברית" שירשת מהבית כנראה היית צריכה לנפץ כבר מזמן. בלבלו אותך. העבירו לך מסרים כפולים. שמרנות לצד אלימות. מין זה רע אבל אבא שלך לא בחל בבגידות, בצעקות, השפלות ואפילו מכות. המודל שראית הוא עקום ומעוות ומשם צמחת. מבולבלת ובלי כלים לחיים.

המשיכה שלך לגברים לא פנויים ולמערכות יחסים צולעות קשורה לחוסר היכולת שלך והרתיעה שלך מלבנות קשר זמין, יציב ורציני. את הולכת על הריגוש הקצר רווי האדרנלין. בשביל גבר נשוי את סוכריה מתוקה ונהדרת ועצם היותו נשוי ומוגבל מאלצת אותו לתת יותר, לפנק יותר ולחזר יותר. אין לו מה להציע לך בעתיד מלבד מחטפים אז הוא חייב להציע הכל בהווה מה שהופך את הקשר לאקסטרימי, מלא בפסגות ומלהיב. התמכרת לחומר הזה. גבר פנוי זה בנאלי מידי בשבילך ואינך מסוגלת להתחייב לזה. זה צפוף, יומיומי ויציב ומן הסתם פחות מרגש ויותר זמין. כרגע זה גדול עליך. זה מעורר בך את זיכרונות בית אבא שממנו יצאת.

אני האחרונה שאומר לך ללכת בניגוד ללב ולצאת עם מי שאין לך כימיה, חיבור איתו, משיכה ורצון. רק בגלל שהוא פנוי ונחמד זה לא מספיק. אבל אני הראשונה שאומר לך להבין למה כל זה קורה לך. מתוך התובנה תבוא ההתפתחות.

את הולכת על הריגוש הקצר רווי האדרנלין. בשביל גבר נשוי את סוכריה מתוקה ונהדרת ועצם היותו נשוי ומוגבל מאלצת אותו לתת יותר, לפנק יותר ולחזר יותר. אין לו מה להציע לך בעתיד

זה לא במקרה שכך נראו מערכות היחסים שלך. מגיל מאד צעיר את צרכנית של אדרנלין. הבית לא היה מקום שליו ומגן. לא הרגשת ביטחון והיית צריכה להגן על עצמך, לא סמכת על אף אחד. מי שהיה אמור להגן עליך (ההורים) הם היו עסוקים בחייהם האומללים, הם עצמם היו מבולבלים וחוו מצוקות וזה המודל עליו חונכת.

החוויה שלך מהמשפחה היא חוויה לא נעימה, לא נוחה ובוודאי לא בטוחה. לפיה, גבר זה לרוב יצור אלים ושתלטן. נישואים זה כלא סגור שאי אפשר לצאת ממנו. את לקחת את זה הכי רחוק.

היום את אישה בוגרת ואולי הגיע הזמן לעשות את השינוי. לזרוק את כל מה שלמדת בבית ולכתוב לעצמך "דיברות " חדשות. לשאול את עצמך האם את רוצה קשר יציב והאם את מתחייבת לתהליך השינוי שכמו כל שינוי קל זה בטח לא.

השלב הראשון זה ניתוק מהגבר הנשוי הנוכחי, שיש לך ממנו בעיקר עוגמת נפש. הוא בא והולך מתי שבא לו ואת לא באמת אהובתו. את משמשת לו "תחביב" חד שבועי ולא יותר. את מסכימה למינון הזה כי את באה ממקום נמוך וחסר ערך בעיני עצמך. ולכן ממקום כזה אין סיכוי לקשר.

השלב השני זה "ניקוי שולחן".  ניתוק  מכל הקשרים. תקופה של שקט וסדר בראש.

כמובן שיחות טיפול על מנת לרדת לרזולוציות עמוקות יותר ומיפוי הפחדים והחסמים שמפרידים בינך לבין הדבר האמיתי.

 >> רוצים להתייעץ עם יעל ברון בנושא זוגיות?
 בבקשה: Yaelyb4@gmail.com

>> לכל הטורים של יעל ברון