סיגל התחתנה שנה אחרי ההיכרות עם נועם. שניהם היו חמים על משפחה ובית. הם היו במקום דומה בחיים, בגיל שבו מתכננים הקמת משפחה.
היא הכירה את נועם בתקופה קשה בחייה, אחרי אכזבה קשה מגבר אחר שעזב. נועם הגיע לחייה כמו תרופה והיום הוא המחלה.
היא מספרת שנועם הוא בסך הכל גבר טוב. "נאה ואינטליגנטי, והוא הגיע לחיי כמו כפפה ליד. בהתחלה הייתה אהבה גדולה, סקס עם המון תשוקה ובכלל היה נעים איתו. בהחלטה משותפת חפוזה התחתנו. שנינו היינו אז בני 28 וזה נראה לנו זמן טוב למיסוד. מהר מאוד נכנסתי להריון ומיד עוד הריון והפכנו למשפחה עם ילדים. במשך חמש שנים הייתי שקועה בגידול הילדים ולא שמתי לב מה קורה בזוגיות. הזנחתי את הנושא. בעלי הרגיש דחוי ולא נחוץ. וזה תחילת התהליך שהפך אותו לממורמר ולא נעים כלפי, אבל לא רק כלפי. פה גם נגמרה לי האהבה אליו.
"הוא רודה, ביקורתי, בלתי נסבל, צועק עלי המון, נוזף בי על כל דבר, האווירה בבית נהייתה מרה, ריבים על שטויות, מאבקי כוח, פנקסנות, רכושנות מוגזמת, התקפי קנאה. ספגתי וספגתי, פחדתי ממנו. הוא נהיה אלים (לא פיזית) מילולית ומתוסכל, כמו פצצה מתקתקת.
"גם בעבודה שלו נהיו לו קשיים, הוא לא תפקד טוב ויחסיו עם הקולגות היו נוראיים. לא אהבו אותו. נוכחותו הייתה שלילית ולא נסבלת. והוא פוטר. כל שנה הוא פוטר על רקע יחסיו עם אנשים במשרד. גם חברים לא ממש סובלים אותו ואת ההתנהגויות שלו ונשארנו בלי חברים. מנודים מכל אירוע חברתי.
"הכל הלך והידרדר. בינתיים הילדים גדלו קצת ואנחנו התבגרנו. אני קצת השתחררתי מהטיפול בתינוקות הקטנים ונהיה לי יותר זמן פנוי. התחלתי לעשות ספורט בטירוף. מצאתי שם נחמה. זה עשה לי טוב לגוף ולנפש. אבל זה עשה מאוד רע לבעלי שהרגיש שאני בונה לי חיים בלעדיו. הוא לא זז מהספה, מדוכא עם כרס שגדלה ואני רק הולכת ומשתדרגת.
"איבדנו עניין אחד בשנייה. כל בילוי משותף הפך לסיוט. כשהוא במילואים אני מאושרת. ובשנה האחרונה הוא הרבה מאוד במילואים לאור המצב. כל הנשים בבאסה על כך שהבעל במילואים, כולן דואגות לשלומו של הבעל שמסתכן כל יום בעזה ורק אני בעננים שהוא שם. הוא חוזר ממילואים והבית שוב הופך לשדה קרב. נמאס לי. אבל אני מפחדת לעשות צעדים של פרידה או גירושים. רוצה אבל אין לי עדיין את האומץ לפעול.
"כולם סביבי גרושות וגרושים או כאלה שבהליך לקראת פרידה ורק אני סובלת בשקט ולא זזה. אני מקנאה בכל מי שהצליח לצאת מקשר ולעשות שינוי. אני מתכננת בראש מהלכים עם אומץ וברגע האמת משתפנת. מפחדת.
"ואם זה לא מספיק, אז גם הכרתי מישהו ואני חולמת עליו בלילות. המישהו הזה הוא גבר גרוש עם 3 ילדים, הוא בן 40 והוא בשיאו. והוא מאוד רוצה אותי. אנחנו נפגשים כל יום ליד העבודה וההתרגשות בשמיים, מה שעוד יותר מדרבן אותי החוצה מהנישואים. עוד לא הייתה בינינו קרבה פיזית של ממש אבל זה יקרה בקרוב כי שנינו רוצים.
"אנחנו מתאימים. אני מרגישה שהוא הגבר שלי.
"דילמה. מה אני עושה? איך בכלל ממשיכים מכאן. בעלי מחכה לתשובות ממני. יחסינו לאן. הוא מרגיש שאני מרוחקת ומתחיל לחשוד. הצעתי לו טיפול זוגי (למרות שאני לא בעניין שיפור, לא אוהבת אותו). הוא מסרב, לא רוצה לשמוע על זה. וזה עוד סיבה שמחזקת אותי לכיוון גט - האטימות שלו, העקשנות שלו".
יש פרטנר?
סיגל,
כל יום אנחנו שומעים סיפורים כאלה או דומים. כל כך הרבה אנשים מתמודדים עם דילמת מיליון הדולר - הרצון להתרגש ולהיות משוחררים מצד אחד, והפחד משינוי ופירוק המשפחה מצד שני.
המטוטלת מטלטלת את ההחלטה - משפחה ויציבות או חזרה לעולם החופש. לשניהם יש מחיר.
ההחלטה היא שלך, לפי הרגשתך. מטפל מראה את כל ההשלכות, אך ההחלטות, הביצוע והמחירים הם שלך.
חיי הנישואים שלך לא איכותיים, זה ברור. אין סיבה שאנשים יחיו בתחושת חנק, סבל ועונש. העולם פתוח ואנחנו בעידן שהכל אפשרי, מקובל ונורמטיבי. כרגע אין לך פרטנר לטיפול ובהחלט זה מה שהיה רצוי בסיטואציה הזו, ואפילו רק בשביל לפתוח להם ערוצי הידברות, שיפור התקשורת ותיאום הציפיות. אם אין בליבה רצון וחיבה, מטפל לא יציל את זה. הצלחת הטיפול תלויה ברצון המשותף להחלמת הקשר. אתם לא שם.
הגבר החדש שלך מרגש אותך ואולי באמת הוא הכי מתאים לך, אבל את לא יכולה לדעת את זה עכשיו. אין מספיק בשר ביניכם. ההתרגשות היא בעיקר מכך שזה חדש, גנוב וחטוף. זאת התעוררות של הלב והליבידו שעושה לך בלבולים ותחושה שזה מה שהיא רוצה להרגיש בהמשך חייה. אך חשוב לזכור תמיד שרגשות ברומן גנוב אינן אינדיקציה להצלחת הקשר כשהוא יהפוך לחוקי.
הגבר החדש שלך מרגש אותך ואולי באמת הוא הכי מתאים לך, אבל את לא יכולה לדעת את זה עכשיו. אין מספיק בשר ביניכם
עכשיו רגשותיך מוסטים וכל כולך מחוץ לבית. נהנית מחיזור ורומנטיקה, מה שמזמן כבר אין בבית.
אין זה אומר שמה שנכון זה להישאר נשואה. והחלטה להתגרש לא אמורה להישען על גבר שפגשת לפני דקה או שתיים. הוא יכול להיות רק הקטליזטור שעוזר להחלטה שכבר קיימת בתוכך. גירושים זה לא משחק קלפים, יש לזה השפעה על עוד אנשים שיקרים לך.
לא ראוי להטיף כמה שנישואים זה קודש הקודשים וגירושים זה אסון. מה שקדוש זה איכות החיים ולא הסטטוס.
גם הילדים אינם הסיבה להישאר בקשר חולה. ילדים סובלים ונפגעים כשהוריהם מוחלשים וסובלים, כאשר האווירה בבית מורעלת והאדמה אינה יציבה מתחת רגליהם. ילדים זקוקים לביטחון, גם אם זה אומר שני בתים נפרדים. אז הילדים הם לא הסיבה להישאר, הם תמיד רק התירוץ.
אף ילד לא היה רוצה שהוריו יסבלו ביחד רק בגלל שהוא קיים.
אם את מרגישה שיש לכם עוד סיכוי, אז שווה לנסות, אך אם הגעת לקצה ואין לך אמון בקשר הזה - מדרגות הרבנות מחכות לך.
>> רוצים להתייעץ עם יעל ברון בנושא זוגיות?
בבקשה: Yaelyb4@gmail.com
הורים - כל מה שאתם צריכים לדעת