"לפני שנתיים נישאנו אחרי חברות של שלוש שנים. הוא החבר הרציני הראשון שלי ואני הראשונה שלו. לשנינו אין הרבה ניסיון בחיים. שנינו לא מאד חברותיים. מכונסים בבית. לא בליינים ולא משופעים בחברים. אמנם אני נשואה אך אני נתמכת מכל הבחינות על ידי אמא שלי נפשית וכלכלית. אני תלויה בה מאד. קשורה אליה מאד. בלעדיה אין לי ביטחון. אני עובדת מעט מאד ובעלי עובד בשכר נמוך. אין הרבה כסף וזה רק מוסיף ללחצים ולחרדות.
"אנחנו בני 30 ויש לנו תינוק בבית. גרנו עד לא מזמן בדרום ליד הורי בעלי ואימי גרה בהרצליה, שזה די רחוק. אך כשנולד הילד אמא שלי רצתה שנעבור למרכז כך שתוכל לעזור לי ברמה יומית. לא שאלנו את בעלי מה הוא רוצה והאם זה מתאים לו והחלטתי שלי זה מתאים. בצ'יק עברנו דירה ליד אמא. את ההורים של בעלי השארנו מאחור.
"לא ממש התחשבתי לא בבעלי ולא בהם. אני לא כל כך מתחברת למשפחה שלו. הם שונים מאתנו. אצלנו שקט - רק אני, אחותי ואימא. הם המונים, משפחתיים. נפגשים הרבה. טיולים, ארוחות ואירועים בלי סוף. זה לא בשבילי. אני ביתית. ועכשיו עם בוא הילד הראשון אני אפילו יותר ביתית. לא בא לי להיסחב עם התינוק להורים של בעלי. וכך התחילו מלחמות על ביקורים אצל ההורים וצפו עוד דברים כמו העדר סקס. אנחנו על סף פיצוץ.
"בעלי כועס עלי מאד והוא מאד עצוב. הוא מרגיש לא שייך. מרגיש שאני לא סופרת אותו, שאני לא שמה עליו והוא די מיותר לי. מרגיש שבודדתי אותו. הוא טוען שגם לאמא שלי יש יד בדבר. עכשיו גם אמא שלו כועסת עליו כי הוא מגיע בלעדי ובלי הנכד למפגשים. אמא שלו מאשימה אותי. בקיצור, סלט. משהו לא תקין בינינו. ואני לא רוצה לאבד אותו".
הוא פשוט גמיש מדי
יקירתי,
שימי לב: אין לכם סקס, אין בך התחשבות, זלזול וחוסר הערכה, אין יחס חם, התנגדות שלך לביקור אצל ההורים. זו בדיוק הדרך למטה. מה יש? פחד מפרידה, שקיעה באיזור הנוחות והצמדות לסטטוס נשואה. זה לא מספיק בשביל להיות מאושרים.
אם את מרגישה שיש יותר מזה תתחילי להביא על כך קבלות. אם כל מה שתיארת מדויק, יום הגירושים שלכם קרוב מאוד.
אפשר לטפל ולהאיר מקומות שלא ראית או לא שמת לב. ניתן להעלות את רמת המודעות שלך ולשים זרקור על הבעיות ולפתור אותן וזאת בתנאי שיש בך רגש חם כלפי בעלך. אבל אם את לא אוהבת אותו ולא נמשכת אליו ולא מעריכה אותו זה יתפוצץ במוקדם או במאוחר.
מדבריך ניתן להסיק שבעלך אדם גמיש, גמיש מידי יש לומר, עד כדי ביטול עצמי וחולשה. הוא לא עומד על דעתו לא מולך ולא מול משפחתו. הוא מנסה להימנע מעימותים, סובל בשקט. וזה הצד שלו בסיפור. אך אין זה פותר אותך מן האחריות בצד שלך על הקשר שלכם. הוא עצוב ויש לו סיבות טובות לכך. שאלי את עצמך האם את מבינה למה הוא מבואס והאם את יכולה לעזור. עיסוק בשאלות הללו כבר יביא אותך למקום יותר גבוה ומכיל.
בעלך מרגיש דחוי, לא נחשב, חלש, מפרנס בינוני, לא גבר, לא מספק. אין לו מקום. זה לא התחיל אצלו מהיום ולא הכל קשור אליך. אך הוא הבחירה שלך ואם את רוצה להישאר איתו האינטרס שלך צריך להיות תמיכה בו ופירגון. הכרת אותו כזה ובמקום להרים לו את מנציחה את החולשות שלו ומורידה את רוחו. ואת המפסידה הגדולה פה.
את תיארת סוגיה מאד ספציפית בתוך היחסים שלכם - את חוסר המוטיבציה שלך לבקר את הוריו. אני בטוחה שלמשבצת הזאת נכנסות עוד דרמות שונות ומגוונות שקשורות לאותו עניין לזלזול בו ולחוסר הערכה שלך אליו. הכל נובע משם.
את צריכה להבין שלהיות נשואה זה לא רק סטטוס נוח. זה לחבב את בן הזוג שלך, זה לעשות למענו והוא למענך. זה האבא של הילדים שלך, זה איש חשוב בחייך. ואת מתיחסת אליו כאל מטרד מיותר. את רוצה שינוי? זה יבוא ממך. רק ממך. שתהיי רכה ונוחה תקבלי בעל נעים יותר. זה עובד כמו קסם.
ביקור אצל ההורים זה רק הטריגר ולכן לא נתתי משקל רב לדרמה זו או אחרת. הכל מתחיל בחיבה, בהדדיות ובהיתחשבות של אחד כלפי השנייה. בלי זה אין עם מה לעבוד.
לפעמים עושים לטובת בן הזוג אקסטרה השקעה על מנת לשמור על היחסים ועל הבית. להטיל וטו על ביקור אצל ההוריו זה ביג נו נו. לא לעשות סקס חודשים רבים ולסרב כל פעם לרצונו זה ביג נו נו. לעבור דירה רק כי את רוצה את אימא זה לחצות את גבול ההדדיות. אם תמשיכי להיתיחס אליו כמו אל נעל בית משומשת הוא ימשיך להסתובב בבית ולפזר אנרגיות שליליות. אמנם לא כל האחריות שלך אך השיפור - בידיים שלך.
>> רוצים להתייעץ עם יעל ברון בנושא זוגיות? בבקשה: Yaely_b4@walla.com >> לכל הטורים של יעל ברון הורים - כל מה שאתם צריכים לדעת