"כשהכרנו שנינו היינו נשואים. נכון, בגדנו, אבל זה היה בלתי נמנע. כל אחד מסיבותיו הוא. המשותף ביננו זה הנישואים היבשים והלא מספקים של שנינו. התחברנו חזק וידענו שנועדנו אחד לשנייה.
התגרשנו בשביל להיות ביחד. אנחנו כבר שנתיים ביחד צמודים, צפופים ומאד אוהבים. מקיימים זוגיות נפלאה, חברות, משיכה חזקה, תאבי חיים. מבחינתנו עשינו את הצעד הנכון. זה היה ברור שגורלנו זה להיות ביחד. טוב לנו, אבל הילדים של שנינו זו בעיה שמציקה לנו מאד. לא רצינו שכך יהיה..
יש לי שני ילדים בני 20 פלוס וגם לו יש שני בוגרים. העניין הוא שיש לנו תקלה עם הגרוש שלי וגרושה שלו. הם מילאו לילדים את המוח שאנחנו בוגדים ולא אכפת לנו מכלום. שעשינו מעשה מזעזע ופגענו בבני זוגנו. הילדים (שכבר מזמן לא ילדים) לא מכירים בזוגיות שלנו. הם מחרימים את שנינו ומבקשים שנפרד כתנאי לקשר. על זה שאמא/אבא נפגע אנחנו משלמים – הם מענישים אותנו.
אנחנו לא יודעים מה לעשות, איך פותרים את זה? מה נכון לומר ואם בכלל? איך לגשר על הפער הזה?
זה מאד מעציב אותנו. אנחנו משוועים לאיחוד במשפחה, לארוחות חג ביחד, לאווירה טובה. אנחנו מוכנים לעשות כל מה שתגידי, בלי אגו ובלי חשבונות.
מחיר השתיקה
אין ספק שפרק ב' כאשר יש ילדים מכל הכיוונים זו סיטואציה מורכבת שדורשת פתיחות , קירבה וכנות. זה רק השיעור הראשון.
אתם הרווחתם את זה ביושר. לא כי מצאתם אהבה חדשה, אלא כי הקשר עם הילדים שלכם עקום מלכתחילה.
הכעס שלהם נצבר כבר שנים, בואו נודה על האמת. זה לא התחיל היום אבל עכשיו יש טריגר וזה מתפוצץ עליכם. זו תרבות משפחתית קודמת אצל שניכם שבה משקרים הרבה, מסתירים, לא מדברים, אין שיח או כנות. הילדים אינם שותפים למה שקורה בבית. הם שומעים וניזונים מרסיסי מידע ואף אחד לא מספר להם את סיפורי החיים.
זה לא ייפתר לכם כבמטה קסם ביום אחד. זה דורש משניכם יחד ומכל אחד לחוד לשנות את הגישה בכלל ולילדים בפרט. זה יהיה תהליך איטי עקשני ויסודי.
זו תרבות משפחתית קודמת אצל שניכם שבה משקרים הרבה, מסתירים, לא מדברים, אין שיח או כנות. הילדים אינם שותפים למה שקורה בבית
קודם כל תבינו אותם - הכעס שלהם מובן. אף ילד לא רוצה לראות את אמא או אבא שבורים ונעזבים. הבית וההרגלים שהיו כבר יהיו אחרים. זו טלטלה נפשית והם זקוקים לכם מחבקים מחמים ואוהבים.
לכם נגמרה האהבה בזוגיות מה שיכול בהחלט להיות. נשחקתם, התעייפתם, השתעממתם, התקשורת לקויה, הסקס מאוס, העדר ריגוש וכו'. אבל עבורם זה הורה יקר שנפגע וזה כואב. ובנוסף ההורה הפגוע (שעושה טעות) מוציא את כל המרירות והתסכול על ההורה העוזב ובכך משפיע על הילדים ומחמם אותם נגד. חלק מהנתק שהילד יוצר בא על מנת לרצות את ההורה הננטש שסובל גם כך וסובל עוד יותר מהקשר של הילדים עם בן/ת הזוג החדש/ה. ומהקשר והבילויים המשותפים עם הצד "הבוגד/ת".
בחור/ה בן 20 פלוס כבר אמור לדעת שיש מצבים ותקופות בחיים שמצריכות שינוי ותזוזה ממקום שכבר לא מתגמל ונעים. הוא אמור לדעת שלא תמיד מה שהיה פעם טוב יישאר כך לעד. החיים דינמיים ומותר להיפרד, מותר להיות גרוש ומותר ואף רצוי לבנות קשר חדש ולא להישאר בבדידות. זה הכי טבעי ואלה החיים.
אבל הילדים של שניכם לא קיבלו את המסרים הללו, אף אחד לא דיבר איתם בפתיחות ובטבעיות. גם לא התנצלתם שהמהלך שלכם מן הסתם פגע בכמה יקרים להם ולא לקחתם אחריות על כל הבלגן שכביכול עשיתם.
דברים כאלה קורים כל יום בכל מקום. אבל אתם שתקתם, אף פעם לא תיווכתם לילדים שלכם את המצב, לא עשיתם איתם שיחות של קירבה, תמיד היה לכם נוח לברוח מזה, לא להתמודד. ובמיוחד שיתכנו תגובות קשות שיבואו עליכם.
אז אולי עכשיו הגיע הזמן לדבר על הכל.
כל אחד עם ילדיו שלו, ליצור וליזום קשר, להזמין למפגש, מסעדה, מקום אינטימי, לאחות את הקרע, להסביר, לספר, לפתוח הכל ולתת המון אהבה. גם עם תתקלו בסירובים ובכי ועקיצות אל תוותרו. דעו וזכרו שכל מילה טובה בסופו של דבר מחלחלת ישר ללב.
והכי חשוב להתעקש ולרגע לא להרפות גם במחיר של דחיות מעליבות. אמרתם שאין אגו. אז קדימה למשימה.
>> רוצים להתייעץ עם יעל ברון בנושא זוגיות?
בבקשה: Yaelyb4@gmail.com
הורים - כל מה שאתם צריכים לדעת