אקצר את כל הסיפור כי הוא ארוך. זה סיפור של שנים. של השנים הכי יפות שלי.
אני גרושה +2. אני כבר לא ילדה. מזמן עברתי את ה-40. לפני חמש שנים הכרתי את גבר חלומותיי. חתיך, עדין, ג'נטלמן, אינטליגנטי. באמת הכול מהכול. יש רק בעיה אחת, הוא נשוי. מההתחלה הוא אמר שהוא רוצה לעזוב את הבית והבטיח שזה יקרה בעתיד הקרוב. ידעתי שיכולה להיות בעיה עם זה ואולי זו טעות שעוד אשלם עליה אבל נסחפתי באהבה. נפלתי שבויה בקסמו. התשוקה הייתה עצומה ולא יכולתי לעצור.
שנה אחרי שהכרנו הוא התחיל לטפטף בבית את רעיון הגירושין. אשתו התמוטטה רק מעצם המחשבה. התחיל מחול שדים. אשתו הבינה שמשהו עובר עליו ונצמדה לו לתחת. חיטטה בנייד, שאלה המון שאלות ורדפה אחריו לכל מקום. היא הריחה שכנראה יש לו עוד אישה. מתוך כך המפגשים ביננו הדלדלו, הזמן שהיה לנו ביחד הצטמצם והתסכול התחיל לכרסם בי.
אין לי צורך לספר את ההמשך כי כל מה שקרה דומה לקודמו. זה היה לופ של פרידות ממני כי אשתו בוכייה וחזרה אלי כי הוא מתגעגע. ככה עשרות פעמים. נפרדים לחודש חודשיים וחוזרים לחודש חודשיים. אני כבר הרוסה מזה. אבל היה אור בקצה המנהרה שהחזיק אותי שם. הבטחות. האור כבה לפני שבוע.
תמיד אמר שיעזוב את הבית ואכן עזב. ממש ממש. ארז הכול ויצא לדירה אחרת. ראיתי את האור. וסוף סוף הגענו לקשר חוקי ומחייב. אבל זהו שלא. אחרי חודש שהיינו ביחד צמוד אשתו שוב התמוטטה והוא עזב אותי וחזר אליה. אני כועסת, אש בתוכי. לא רוצה לראות אותו יותר. אני סובלת כבר הרבה זמן מהקשר הזה. אבל את המשפטים האלה אמרתי אלף פעם. הפעם אני רוצה את הכוח גם לעמוד בזה. ולכן אני כאן.
גדול עליו, ועלייך?
אקדיש כמה מילים כדי לעסוק בבן זוגך הנשוי/פרוד/גרוש. את רותחת מכעס וזה באמת בלתי נמנע. האמנת בו והוא אכזב. אכזב פעם אחר פעם. אבל אם תביני אותו ואת ההתמודדות שלו מול משפחתו זה יעזור לך למזער את הכעס עליו ותתחילי לקחת אחריות על הצד שלך.
הוא לא רימה אותך והוא לא התכוון לפגוע בך. זה פועל יוצא מחוסר היכולת שלו לבצע את כל ההבטחות. כשהוא הבטיח הוא היה בטוח שהוא גם יקיים, הוא לא חשב שהוא לא מסוגל עד שהגיע לרגע. וכל פעם שחזר לאשתו הוא רק חיפש איך להימלט משם ולבוא אליך. אני מאמינה שהוא חושב עליך ואת חשובה לו אבל תפנימי - בינתיים הוא לא מסוגל למהלך הזה ואולי לעולם לא יהיה מסוגל.
כשהוא נמצא איתך הוא אכול רגשות אשם. הוא לא מסוגל לחיות עם התחושה הזאת וזה משפיע מיד על הקשר איתך. מה גם שבני משפחתו עושים עליו מניפולציות (אולי אפילו בתת מודע) בדיוק בנקודות שכואבות לו. אני בטוחה שכואב לו על עצמו על משפחתו ולא פחות מכך גם על מה שקורה איתך. הוא מפחד מאד על מקומו בחיים של ילדיו והוא מרגיש שהמקום שלו כאבא יכול להתערער ואולי אפילו להגיע למצב של נתק. גדול עליו.
אבל מה איתך? כבר שנים שנדלקות לך מאתיים נרות אדומות שמשהו בקשר לא עובד עד הסוף ואת לא מרפה. קחי על זה אחריות. בחרת להיות היכן שאת. לא נחטפת ולא אולצת. בחרת!
כבר שנים שנדלקות לך מאתיים נרות אדומות שמשהו בקשר לא עובד עד הסוף ואת לא מרפה. קחי על זה אחריות. בחרת להיות היכן שאת. לא נחטפת ולא אולצת
קשר עם אדם נשוי כאשר הצד השני פנוי זה קשר לא סימטרי שלרוב יביא אתו תסכול וכאב. אחרי תקופת הפאן כשהקשר מתחיל להעמיק מעבר למפגשים ארוטיים והציפייה ממנו גודלת אז מתחילים הלחצים וחוסר הסימטריה בזמינות ניכרת.
את הצד הפנוי ולכן לך אין מה להפסיד. את לא מהמרת על כלום. את פנויה והכי נעים יהיה אם הוא יביא אתו מזוודה ויאמר אני פה. מקסימום תפני לו מקום בארון. אם זה לא ילך בינכם את תמשיכי בחייך ותחזרי לרווקות והוא יפסיד אותך ואולי גם את ילדיו ורכושו.
את רוצה אותו מאד ולא ויתרת כי הקשר הזה מספק לך הרבה פיקים והתרגשויות. עוד לא טעמתם את השגרה ולכן כולך בוערת. את אומרת שאת אוהבת אותו וגם הוא מכריז על כך אבל אתם בשלב שאינכם מפרידים בין ריגוש לאהבה. התרגשות רומנטית מתורגמת לאהבה.
את אומרת שאת רוצה יציבות אבל את נמצאת בקשר הכי לא יציב שהיקום יכול להציע. בדמיונך את רוצה ביטחון ויציבות ובמציאות בחרת את הכי רחוק מזה.
ההבנה העמוקה שאת עוד לא יודעת אם את אוהבת אותו כי עוד לא בחנתם את הקשר בימי שגרה וההבנה שבינתיים את מרוגשת ומנסה להשיג את הבלתי מושג וזה מה שמגביהה את הלהבות מרגיעה את המוח והלב.
סדר בראש לפני הכל.
ראשית, אין לך על מי לכעוס. הביטי רק על החלק שלך ומשם נמשיך.
ההבנה שהוא לא אשם ולא עשה דבר במרמה או מזיד. את יכולת לעזוב כל רגע נתון ובחרת ללכת אחריו למרות נורות האזהרה. זה שלך.
ההכרה בכך שאת "מכורה" לאדרנלין שהקשר מספק ואולי הרצון להיות אתו עד הסוף הטוב הפך אצלך לאובססיה.
אני מבינה את הרצון שלך להיות חזקה ולא לחזור אליו שוב אבל זה עניין של זמן ובשלות. אין לי ספק שהמילה האחרונה טרם נאמרה בינכם והוא עוד יצור קשר (כמו תמיד – מה חדש?) ואולי את שוב תחזרי ותאמיני להבטחות ושוב תשברי מול השוקת השבורה. זה קרה עשרות פעמים סביר שיקרה שוב.
אבל כמו בדיאטה או בהפסקת עישון מגיע יום שההיגיון עולה על הכל. מזיז את הדחפים החוצה ונותן לראש לנהל. לא לתמיד רק לרגע הזה. ואז תנצחי את זה ותמשיכי הלאה. אך עוד מסע תגליות מרתק על עצמך עוד מחכה לך בדרך. הטיפול יעזור ליום הזה להגיע. את תהני מהתוצאה בסוף אבל אל תשכחי להנות גם מנופי הדרך.
והגבר הבא שלך... רצוי לך שיהיה פנוי.
>> רוצים להתייעץ עם יעל ברון בנושא זוגיות?
בבקשה: Yaelyb4@gmail.com