רבים פונים אלי ליעוץ בסוגיית הרווקות המאוחרת. המאוחרת, מתברר, זה אחרי גיל 30 ולא רק הגיל קובע אלא היסטורית מערכות היחסים.
יש דמיון מסוים בין הפונים בעניין זה. הסיבות למה זה לא קורה להם דומות מאד. אמנם יש שוני קטן בסיבות בין נשים לגברים אך רובן הגדול קשורות לדימוי עצמי נמוך וחוסר הערכה וכל זה נולד אי שם בילדות ומלווה עד היום.
ההבנה מהו הקו המקשר בין מה שהיה פעם, המסרים הסמויים והגלויים שספגנו מההורים ומהסביבה ולבין מה קורה היום, זהו חצי הדרך לפתרון. החצי השני והמכריע זה היישום. והדרך לפעמים ארוכה אך מרתקת.
לא מזמן פנתה אלי נעמי, בת 38 רווקה. היא מיואשת ולא מבינה למה דברים לא מסתדרים לה עם גברים. היא מספרת על עשרות דייטים שנגמרים במיטה ולמחרת מתאדים הגברים ולא נשמע קולם. על השאלה שלי האם היא חוותה פעם קשר של ממש עם אהבה וחברות היא עונה בהסתייגות כאילו מחפשת איזה תשובה שתוציא אותה טוב מהשאלה הקשה הזאת. כי התשובה שלה היא - הכי הרבה זמן שהייתי עם מישהו ברצף זה חודשיים ואחר כך גיליתי שהוא נשוי. התרסקתי. נשבר לי הלב לרסיסים. הייתי שנה שלמה חצי בן אדם.
בתקופה האחרונה אני אפילו לא מגיעה לדייט שלישי או רביעי. ועכשיו בימי קורונה אני בצ'טים עם גברים. אנחנו לא נפגשים, אנחנו מדברים הרבה ועמוק וכבר הגעתי גם לסקס וירטואלי. אני כבר מחכה שיקרה משהו אמיתי אחרי שהמגפה תיגמר. מאד מפחדת לאבד כל קשר הכי קטן שנוצר לי.
בלי הערכה עצמית, אין סיכוי
אני אענה לנעמי אך אני מאמינה שהרבה אנשים ימצאו עצמם בתשובתי.
הכל מתחיל בילדות. בית לא חם, אין מגע, ההורים בעצמם סגורים, לא מדברים על רגשות, ביקורתיים, פסימיים. הורים שמרוכזים בעצמם, בקשיים שלהם, בהישרדות ובענייני החיים. גידול ילדים קצת גדול עליהם. חסרה אהבה הורית. וככה נבנה ומתעצב לו לאיטו הדימוי העצמי השלילי.
כן כן, הכל מתחיל בבית הורינו. הם המודל, הם היו ואולי עודם האורים והתומים שלנו. לוחות הברית מבחינתנו. הם הראשונים שלימדו אותנו מה אנחנו שווים או לצערי לפעמים לא שווים.
שורה תחתונה – אף אחד לא נתן לך תחושה שאת/ה שווה. שאת ראויה לאהבה, שאת חכמה, שכמו שאת זה טוב. בשביל לקבל אהבה את צריכה לעשות משהו, לרצות מישהו. המסר המרכזי והמוביל שכמו שאת זה לא מספיק.
אם לא תעריכי את עצמך לא תקבלי הערכה מבחוץ.
מה שאת מרגישה מועבר מיד לצד השני לא בהכרח רק במילים. כל שפת הגוף אינה נינוחה, המוח עסוק בלחפש מילים שימצאו חן, שירשימו, המשפטים כאילו שנונים מתאמצים ומאולצים. הייאוש ניכר על הבעות הפנים, כל המהות איתה את מגיעה היא מכופפת ומוכה. את מתחילה להתעלם מ"כתובות על הקיר", את מסמסת יותר מידי, אם הוא לא ענה הוא זוכה ממך לעוד תזכורת למרות שבתוכך את יודעת שזאת טעות ועדיין יש לך דחף להיצמד אליו, את מתנפלת על הסיטואציה מבלי לבדוק לרגע איפה על מפת הרומנטיקה נמצא הפרטנר שלך.
את הופכת את עצמך למרות המאמצים ואולי בגללם, ללא מעניינת ומאתגרת, לבובה חסרת עמוד שדרה. זאת לא את. זאת מישהי שעושה ניסיונות נואשים להיות מישהי אחרת ולהסתיר את כל החולשות
את רצה בפנטזיות בלי קשר לכמה הן רחוקות מהמציאות, את נכנסת איתם למיטה מיד כי את חושבת שזה נשקך הנשי, את מפחדת שאם תסרבי, הוא יעלם לך. את חסרת ביטחון ומנסה להסתיר זאת למרות שזה הכי שקוף. את הופכת את עצמך למרות המאמצים ואולי בגללם, ללא מעניינת ומאתגרת, לבובה חסרת עמוד שדרה. זאת לא את. זאת מישהי שעושה ניסיונות נואשים להיות מישהי אחרת ולהסתיר את כל החולשות.
הרעיון הוא להיות בדיוק ההיפך. לחשוף קושי וחולשה כי הרי על זה בנויה קרבה. לדבר חופשי ולא מכובס, להביע דעה או מחאה, לתת לו קצת לחזר אחריך, לא לסמס לו בטירוף, לא לפחד מוויכוח קליל עם דעות מנוגדות, לא לשקול כל מילה, לא ללכת לגמרי לאיבוד, להתייחס אליו כאילו הוא היה אובייקט בסימולציה לקראת הדבר האמיתי. זה אומר לבוא עם עוצמה פנימית ולא עם פחד. כי כל מה שתעשי על מנת למנוע ממנו ללכת רק יזרז את לכתו.
לכל מה שתיארתי יש מילה מסכמת: את מרוכזת בעצמך ואין לך מקום להכיל. את מכווצת ולא באמת רואה את מי שמולך.
עד כאן ההבנה שאת במקום נמוך באהבה שלך לעצמך וזה מה שהולך איתך תמיד ולכן את לא מושא לאהבה כרגע והקשרים שלך נפרמים.
היישום הוא תהליך טיפול. זה להכיר את העבר ולהשלים איתו, להבין שההורים אינם מושלמים ומעולם לא היו כאלה ושעשו איתנו הרבה טעויות ואפשר ואף רצוי לשבור את לוחות הברית שקבלנו מהם ולהמציא דברות חדשות ומעודכנות שמקדמות ומעצימות.
>> רוצים להתייעץ עם יעל ברון בנושא זוגיות?
בבקשה: Yaely_b4@walla.com