גילוי נאות: כשהייתי בכתה י' רכשתי לחבר הראשון שלי דומינו עם ציורי תנוחות לחג אהבה כלשהו. השנה הייתה 1998, אני הייתי בת 16, ובזה למעשה תמה הלגיטימציה למוצר כזה להתקיים, אצלי או באופן כללי בשוק.
אז כן, אפשר להבין מהפתיחה הזו מה אני עומדת להגיד על "הסקסי דומינו" שקיבלתי לנסות. אחרי כמה גידופים מקוריים, החלטתי לא להיות סתם אנטי ולתת לו צ'אנס אמיתי. גייסתי את הפרטנר, ויחד התחלנו לעבור על אבני הדומינו המאוירות ולנסות למצוא לנו תנוחה ראויה לניסיון.
רק שתבינו עד כמה המשחק הזה מופרך, הנה כמה דוגמאות: גבר יושב על שרפרף כשרגליו בתוך גיגית, וזוגתו מתפתלת מעליו כנחש, תוך כדי סיבון גופה במברשת רחצה גדולה. הלאה - האישה שכובה על גבה ומניפה את רגליה במעין תנוחת נר, והגבר טוחן אותה איכשהו מלמעלה, כשהוא שעון על בר משקאות אלכוהולי. מילא שמדובר בוירטואזי מין ברמה הראויה ללולייני קרקס, אבל מאיפה נביא עכשיו בר משקאות?
אני לא הסכמתי לבצע שום תנוחה שמצריכה ממני לשכב על הרצפה. מה, אני בעונש? הרצפה שלי קרה (ואני לא מתביישת לומר שגם די מלוכלכת), ואין לי עניין לקיים את יחסי המין שלי בקרבתה. ניסינו, אם כן, את התנוחות כאשר אנחנו על המיטה שלנו.
הבנתי די מהר למה אני לא משתגעת על ההצעות של הדומינו (שכללו בין היתר גם סקס בין הקלידים או בעת רכיבה על חד אופן). כל האיורים זימנו אותי שוב ושוב לתנוחות דוגי: מכיוונים שונים, בחדרים שונים בבית ותוך שימוש מגוון באביזרים, אבל דוגי. היות ואינני מוצאת את התנוחה הזו כמענגת (אותי, לפחות. ברור שהוא חולה על זה), השתעממתי די מהר.
הייתה גם התנוחה ההיא עם הכיסא של פינת העבודה, שכמעט גרמה לי להתגלגל לקצה השני של החדר תוך שבירת המפרקת. מה אומר? לא הסתייע. מהר מאוד ביקשתי ממנו פטור, ובמקום לשחק בדומינו התחלנו לשחק במשחקים של מבוגרים.
מה בקופסת ההפתעות: קופסת דומינו תמימה, כשעל כל אבן משחק תנוחה שלא כדאי לנסות בבית. אגב, אפילו הבחורה באיור שעל הקופסה נראית משועממת כשהיא משחקת במשחק.
חומר למחשבה: יכול להיות שלאנשים שהם לא אני, יש בר משקאות בבית?
מי עשוי ליהנות מזה? גברים. הם ילדותיים, הרפתקניים ואוהבים דוגי.
מחיר: 85 שקלים.
להשיג ב: סיסטרס.
מילה מבן הזוג: מה כואב ולא נוח? תפסיקי להתבכיין ותמשיכי לזוז!