קית' סיגל, שנחטף מקיבוץ כפר עזה ב-7 באוקטובר, התאחד עם משפחתו לפני כשבועיים, לאחר 484 ימים בשבי חמאס. מאז הוא מתרגל לחיים החדשים וחזר גם לבקר בים שהוא כל כך אוהב. "יש רגעים מדהימים כמו לראות את אבא כשהוא אוכל", סיפרה הבוקר (שלישי) בתו, אילן, ב"חדשות הבוקר", אך סייגה: "ויש רגעים קשים בהם אנחנו שומעים את הסיפורים".
בריאיון לניב רסקין שיתפה אילן בקשר של אביה לחטופים אחרים שנותרו מאחור. "הוא חושב על כל אלה שנשארו והוא 'השאיר' מאחור, הוא יצר קשר עם המשפחות שלהם", הוסיפה. "אנחנו עם הפנים קדימה להחזיר את כל מי שהשארנו שם כל כך הרבה זמן, 73 אנשים שחייבים לחזור אל המשפחות שלהם".
מה הוא מספר על חטופים שהיה איתם?
"זה מרגיש שהוא עדיין מנסה לעכל איך קרה שהגיע לפה, עברו עליו כל כך הרבה ימים ומחשבות שם. הוא סיפר על סיטואציה שהיה עם אחד החטופים, שעדיין שם, ואבא אמר לו שאם הוא לא יחזור, אז שיספרו למשפחה שהוא אוהב אותנו. אותו חטוף, צעיר, אמר לו שלא ידבר ככה. זה היה לפני כל כך הרבה חודשים ואני בטוחה שאבא חושב עליו בכל יום. הלב נקרע".
אמא שלך סיפרה אתמול שאבא היה חצי שנה לבד על מזרן, בחדר קטן. מה סיפר על היום-יום שם?
"ידענו שהוא אדם יוצא דופן עם יכולות מדהימות. יש לו כלים שהחזיקו אותו, גם שם. הוא סיפר שהרבה מהזמן הוא דיבר אלינו. כשהגיע שאל: 'שמעתן שדיברתי איתכן?'. הוא סיפר לנו שהיה עושה שיחות איתנו בראש, היה אומר לכל אחת 'בוקר טוב' ושהוא מתגעגע. זה שמר עליו, החזיק אותו בקשר לעולם האמיתי".
ולצד החוזק המנטלי נאלץ סיגל להתמודד עם חוסר הוודאות בעזה. "היו מעברים קשים ממקום למקום. הוא סיפר שגם כשהיה עם חטוף אחר במשך כמה חודשים, ברגע אחד לקחו אותו ולא הייתה להם אפשרות להיפרד", אמרה וחשפה מקרה מטלטל: "הוא סיפר שפעם אחת הוא קיבל אוכל ממחבל שאמר לו 'בתיאבון', וביום שלמחרת בעט בו, קילל אותו וירק עליו. הוא כל הזמן אומר שאי אפשר היה להבין מי יתייחס אליו יפה ומי לא, ושלפעמים חוסר הוודאות היה תקף גם על חמש הדקות הבאות".
עברתם מסע קשה ומרגש עד למפגש עם אבא.
"אין לי מילים, זה מטורף. אני נזכרת ששאלתי את אבא מתי הוא האמין שהוא חוזר כי אמרו לו המון פעמים ש'מחר' הוא חוזר. הוא סיפר שיום לפני היציאה אחד המחבלים הראה לו תמונה בטלפון שהוא בין החוזרים. הוא אמר שזה היה הרגע שבאמת האמין".
אבא סיפר על ההצגה של חמאס ביום השחרור?
"הוא סיפר שזה היה יום קשה. הוא עבר הרבה לפני, העבירו אותו חמישה רכבים ובכל רכב צילמו אותו מודה לחמאס. אבא הגיע ליום השחרור לאחר חודשיים וחצי שהיה לבד בחדר. המשאבים הפיזיים שלו היו דלים והוא היה בשוק. אני באמת חושבת שהוא בעיקר חשב על המפגש איתנו והמעבר לישראל. כדי להבין כמה מפוקס הוא היה, ביום האחרון בשבי הוא החליט לצום לגמרי כי ידע שיעשו לו בדיקות דם בבית החולים בישראל".