471 ימים משפחתה וחבריה של אמילי דמארי נאבקו להשבתה משבי חמאס ברצועה. בתחילת השבוע המאבק האישי שלהם הגיע לסיומו כשהצעירה בת ה-28 הושבה בתחילת עסקת החטופים השנייה, לצד רומי גונן ודורון שטיינברכר. 

"אנחנו בריגושים, בשמחה ובאופוריה. האמנו שזו תהיה התוצאה הסופית אבל בתוך זה אתה בטירוף. אמילי ואני חברות מהילדות, היא ממש משפחה וחלק ממני", אמרה הבוקר (שלישי) גל קובני, חברתה הטובה, לניב רסקין ב"חדשות הבוקר". "זה הדבר הכי טוב שיכול היה לקרות בתקופה הזו, כמה חיכינו לראות את החיוך והאור שלה. היא אדם שעכשיו כל מדינת ישראל מבינה מי זו אמילי דמארי, מה שאנחנו חווינו כל החיים".

איך נראה הרגע בבית החולים?
"עשינו הקרנה עם כל החברים לראות שהיא עוברת את כל התהליך. השתוללנו לראות אותה על המסך, יצאנו לתל השומר ועמדנו שם כל החברים עם שלטים וטירוף. ראינו אותה יוצאת לאמבולנס. היא אמרה לנהג לעצור כי זה החברים שלה, יצאה עם הראש ולא האמינה שאנחנו שם. חיכינו עד שהיא תעשה את כל מה שצריך מבחינה רפואית ואז נכנסו אליה. חיבקנו אותה והעפנו אותה באוויר. היינו בריגוש, סוף-סוף דמעות של אושר. היינו ברגע וזה היה רגע שאי אפשר לתאר במילים, רק בכי ואושר".

במה היא אותו דבר ובמה הרגשת שוני?
"כל החברים, וגם המשפחה, תיארנו את הרגע שהיא תרד ופשוט תהיה אמילי שתחייך ולא תשים על אף אחד. היא אותו דבר, כמו שנחטפה ככה חזרה עם החיוך והאור שלה. הסתלבט והצחוקים, היא פשוט גיבורה".

סיפרה משהו על מה שהיה שם?
"פחות התעסקנו במה שהיא עברה, נתנו לה להביע רגשות. היא שידרה שהיא מאושרת, בסדר ומחייכת. זה מה שעשינו גם, היינו מאושרים. כל מה ששידרה בחיוך ובעיניים עבר אלינו. לא התעמקנו בתקופה, זה צריך לבוא ממנה. כל דבר בזמן שלו, כרגע היא בטירוף ולא מבינה מה הולך סביבה. היא לאט-לאט מתעדכנת ובקרוב היא תבין שהיא אייקון".

קובני הוסיפה על הדרך שעוד צפויה לאמילי. "היא בתהליך עם הפציעה אבל זה מאוד שולי מבחינתה", אמרה. "מה שחשוב זה שהיא עומדת על הרגליים, עניין אותה לשרוד ולראות את המשפחה. האייקון זה תוספת, האצבעות לא בראש מעיינה כרגע, רק ששרדה"

הפתיע אותך שחברות שהיו איתה אמרו שהיא עזרה להן לשרוד?
"ממש לא, גם בחיים שלפני 7 באוקטובר אמילי ידעה איך לגשת ולהרגיע אנשים. זו היא, אתם רואים מה שאנחנו ראינו והרגשנו כל החיים. היא אדם מיוחד מאוד, מטורפת בכוח שלה ומעל הטבע".

מאיפה הכוחות האלה?
"היא ילדת קיבוץ, איפה שתשים אותה היא תסתדר. היא מגיעה לכל אחד, זו היא והיא גדלה לתוך זה".

עד כמה היא הייתה מודעת למה שקורה?
"הבנו ששמעו רדיו, ראו קצת טלוויזיה. יש דברים שהיא ידעה וכאלו שפחות. יש דברים שגילתה רק שפגשה את אמא שלה, אבל בחלק מהדברים היא הייתה מעודכנת".

כמה חיזק אותה לראות את המשפחה והמאבק?
"זה נתן לה המון כוחות. הרגע שנתן לה הכי הרבה כוח זה שהיא ראתה מהמסוק את השלט הענק שעשינו לה ואת כל החברים שעמדו ליד המנחת והבינה מה עשו בשבילה. ראו בעיניים שלה שהיא דחפה את הנהג של האמבולנס רק כדי להגיע אלינו. לא עניין אותה כלום".