על אף שנראה כי מאז שעות הבוקר פניהן של חמאס וישראל בחזרה ללחימה, אמש הושלמה הפעימה השביעית של עסקת החטופים, במסגרתה שוחררו שמונה חטופות וחטופים. ביניהם שני ילדים ממשפחת אלזיאנדה - בילאל בן ה-18.5 ועאישה בת ה-17 - ונילי מרגלית, אחות במיון ילדים בבית החולים סורוקה.
קרוב משפחתם של האחים אלזיאנדה, ד"ר מאזן אבו סיאם, וחברתה של מרגלית, אנסטסיה יגדייב, התייחסו הבוקר לציפייה לקראת המפגש עם קרוביהם לאחר שהיו בשבי 55 יום. "המשפחה שמחה מאוד על החזרה של עאישה ובילאל אבל השמחה מעורבת בכאב", שיתף אבו סיאם, "חלק מהמשפחה בשבי וגם איבדה חבר משפחה שנרצח בחוף בזיקים. זו הרגשה שמלאה במתח ובכאב בו זמנית".
איך מתמודדים עם העניין בחברה הבדואית?
"מהיום הראשון בחברה הבדואית יש הרבה כעס על כל מה שקרה בשבעה באוקטובר. החטיפות נוגדות את ערכיהם ואת ערכי האסלאם. הם זיהו שהם ערבים מוסלמים עם כיסוי ראש, ויש הרבה כעס על עניין החטיפה בעיקר של עאישה, צעירה דוברת ערבית ובדואית. חמאס לא הבחין בין אף אחד והייתה לו מטרה למסע רצח וחטיפות. כל מה שעניין אותם זה רק מספר החטופים והנרצחים, הרגו חפים מפשע ותמימים. החברה עצבנית על זה מאוד".
הנערים נחטפו יחד עם אביהם ואחיהם הגדול שנותרו בשבי, ואבו סיאם מקווה שבחזרתם יוכלו לשתף פרטים חדשים על מצבם. "נשאל אותם על מה שעברו וגם על החטופים שנשארו. הם נחטפו בשתי קבוצות: הבנים ביחד בחולית, ועאישה ואביה נחטפו בנפרד. שחררו אחד מכל קבוצה ואפשר לשמוע מהם על שלומם של החטופים שנשארו", אמר.
לצידם של הנערים גם נילי מרגלית, העובדת בבית החולים סורוקה בבאר שבע, שבה אמש. "שמחנו מאוד. היינו במשמרת, וכל עובדי הבריאות היו מול הטלוויזיות וחיכו שנילי תצא מהאוטובוס וזה סוף סוף קרה אחרי חודשיים. שמחנו ולא ידענו אם לצחוק או לבכות, זה אושר בשבילנו", שיתפה חברתה לעבודה אנסטסיה בנוגע לרגע בו שמעו שנילי חוזרת.
מה את יכולה לספר עליה?
"היא אחות במיון ילדים בסורוקה. אנחנו חברות בעבודה ומחוצה לה. היא אדם מיוחד ולא הופתענו לשמוע שהיא מטפלת בחטופים, ידענו שזה מה שהיא תעשה מהרגע ששמענו שהיא חטופה. הנשים הראשונות שחזרו מהשבי סיפרו שהיא מטפלת בכולם, מבקשת ציוד וחבישות מאנשי חמאס. היא טיפלה כמה שהייתה יכולה כאחות".
