ימים ארוכים חלפו מאז השבת האיומה של 7 באוקטובר, שנפתחה במתקפת טרור רצחנית על פסטיבל הנובה בקיבוץ רעים. בזמן שרשימות החטופים והנעדרים הולכות ומתארכות, משפחות רבות עדיין לא יודעות מה עלה בגורל יקיריהן. בשיחה עם משפחת גולדנברג, שבתם תמר נעדרת מאז המסיבה, הם מתחננים: "שהממשלה תגיד מה היא עושה כדי להחזיר את החטופים".
תמר, בת 24 מראשון לציון, הייתה במסיבה ברעים יחד עם עוד שלושה חברים. "דיברנו איתה בפעם האחרונה בשעה שש וחצי בבוקר", מספרת אחותה, מרי. "היא נשמעה יחסית רגועה ואמרה שהיא בדרך לאוטו. יש סרטון שרואים אותה ואת החברות הולכות למכונית, אבל מאז השעה שבע הטלפון שלה כבוי - והקשר איתה נותק".
בהיעדר איש קשר מהצבא, ובכאוס של הימים הראשונים ללחימה, נסע אביה של תמר לדרום - והתחיל לחפש באופן עצמאי את בתו. "עוד לפני שהצבא והמשטרה הגיעו הוא היה שם, חיפש אותה בין הגופות", מספרת אחותה. "אני מספרת לך את זה בשארית כוחותיי, אבל זה היה מאוד דרמטי. הוא נכנס בכוח, אמר 'תירו בי, לא מעניין אותי. אני מחפש את הבת שלי'. מאז אבא שלי כל היום הולך עם אזרחים חמושים, לחפש את הרכב, את האיכון של הטלפון. הוא היה במפלסים לפני שלושה ימים והצבא עזר לו לחפש אותה עם טנק משוריין שנכנס לאזור שאליו היא ברחה. הצבא עזר במה שהיה יכול, ועד היום הוא הולך ומחפש", היא אומרת על אביה.
החברים שתמר הייתה איתם במסיבה נרצחו בדם קר, ומרי מתארת התנהלות איומה מצד הצבא והמדינה. "אין לנו שום מידע על תמר, 12 יום של חוסר ודאות", היא אומרת. "שלושת החברים שהיא הייתה איתם נרצחו, ושניים מהם אחים. הזוועות שאמא שלהם עברה. היא קיבלה בשורה שהם מתים, ואז אמרו לה שזו טעות. חזרו אליה ואמרו לה שזו לא טעות, ואז שוב אמרו לה שזו טעות. בסוף היא נשארה עם הודעה שרק הבן נרצח, והיא פשוט חיכתה עם לוויה בשביל הבת השנייה. יום למחרת הודיעו לה שהיא נרצחה, אבל היא לא ראתה את הגופה, ורק היום היא קברה אותם. זה גיהינום".
לתמר יש אזרחות גיאורגית זרה, והמשפחה כולה מקווה שלקראת הבשלה של עסקת שבויים - הם יוכלו להפעיל לחץ בינלאומי על מנת לשחררה. "עלינו לפה אחרי מלחמה מאוד קשה בין גיאורגיה לרוסיה בשנת 92', אחרי שההורים שלי איבדו את הכל. זו אחותי היחידה", אומרת מרי. "אין לנו אף משפחה בארץ, כולם בגיאורגיה, ואנחנו מקבלים תמיכה מאזרחים ומחברים. תמר הייתה בכל הרשימות; היא הייתה בבטוחים, ברשומים, בידנית, בכתב יד, היא הייתה בכל רשימה. אמא שלי על כדורים כבר שבוע, לא יוצאת מהחדר. ביקשו מאיתנו עוד דנ"א לשיניים, והיא לא הצליחה לבוא איתנו. נתנו צילום שיניים שלה. היא לא מתפקדת בכלל", מוסיפה מרי.
"מה שיעזור לי זה שיגידו מה הפעולות שהממשלה עושה כדי להחזיר את החטופים. לא אומרים את זה במטה ולא בטלוויזיה. לא אומרים איך ומה הולכים לעשות, הכל באוויר. זה נראה שהם עסוקים במלחמה ולא בחטופים ובנעדרים. שיעשו משהו להחזיר אותה. אנחנו פשוט צריכים מישהו שיידע שיש פה משפחה שלא חיה, והיא צריכים אותה. אני היחידה שמחזיקה את כולם. אני רק מתפללת לאלוהים שיהיו לי כוחות להמשיך".