לכל אישה אקטיביסטית יש את הנשים שאליהן היא נושאת את עיניה, חלקן מן העבר הרחוק, חלקן עוד איתנו כאן. יש משהו מחזק בידיעה שאנחנו חלק משרשרת ארוכה של נשים שפעלו כדי להפוך את העולם שלנו לטוב יותר, לשוויוני יותר.

עבורי, פרופ' אליס שלוי, שהלכה לעולמה אתמול, הייתה אישה כזו. מנהיגה שנשאתי את עיניי אליה. לשמחתי בשנים האחרונות הייתה לי הזכות להתפלל איתה באותה הקהילה בירושלים, קהילת ציון בראשות הרבה תמר אלעד אפלבום. אליס שלוי שימשה כנשיאת הקהילה מיום הקמתה. קהילה שבה אין הפרדה מגדרית, נשים וגברים נושאים ונושאות בכל תפקידי התפילה. כמה סימלי שאליס נפטרה בתקופה שבה המחיצה הפכה למאבק ציבורי. אליס שלוי שגדלה בקהילה דתית, הייתה מחלוצות הפמיניזם הדתי, ניהלה את בית הספר הדתי הפמיניסטי ופלך בירושלים במשך 15 שנה. בשנים האחרונות הביעה לא פעם אכזבה ממה שקרה לציונות הדתית, גם במישור הפוליטי וגם במישור הדתי, וכך מצאנו שתינו מקום בבית כנסת שוויוני, שבו הפמיניזם והיהדות אינם עומדים בסתירה.  

לפני ארבעה חודשים, כשהמחאה כבר הפכה להרגל של מוצאי שבת, באתי לבקר את אליס בביתה בבית הכרם. היא הייתה מדוכדכת ועייפה ועם זאת ביקשה לדעת כל פרט ופרט במאבק בהפיכה המשפטית. סיפרתי לה על מחאת הנשים, ואליס אמרה שמעודד לראות יותר ויותר נשים מצטרפות למחאה, אך הביעה חרדה שכל מה שכבר הושג בעמל של שנים יאבד על ידי הממשלה הזו. "אני כבר לקראת הסוף שלי, בדור שלי עשינו מה שיכולנו", אמרה לי לפני הפרידה, "אבל יש לכן עוד הרבה עבודה ואני מציידת אותך בכוח ואמונה שזה הדבר הנכון, שוויון מגדרי עושה עולם טוב יותר, מקווה שתצליחו". המילים שלה הולכות איתי,

פרופ' אליס שלוי הייתה אישה של חזון ואמת, בעלת מבטא אנגלי כבד וראייה מפוקחת של המציאות, עם אור בעיניים. בכל מפגש איתה הייתה גם דרישה לעשייה. "אין לנו פריבילגיה לנוח", אמרה לא פעם. והיא באמת לא נחה כל שנותיה, והיתה בעשייה בלתי פוסקת.

בחודשים האחרונים הגיעה מחאת הנשים לקדמת הבמה, אך המאבק הזה כאן מאז קום המדינה, כי מעולם לא היה במדינת ישראל שוויון. מותה של אחת מחלוצות המאבק על שוויון מגדרי הוא זמן טוב להסתכל על העבר ועל ההווה. לראות איפה המאבק הצליח, מה כן קרה ומה עוד צריך לקרות.

אין שוויון שמגיע מעצמו. כל התקדמות, תיקון ושינוי במדינה נובעים מפעולות של נשים שהקדישו את חייהן לקידום שוויון מגדרי, אליס שלוי חתומה על הרבה מהתיקונים האלה.
אליס שלוי הקימה ב-1984 את שדולת הנשים, ארגון פורץ דרך במושגים של שנות ה-80, שהוביל את המאבק לשוויון מגדרי בספר החוקים של מדינת ישראל. הארגון מהווה לובי בכנסת ל-50 אחוז מהאוכלוסייה בכנסת שבה מעולם לא היו 50 אחוז נשים.

אליס שלוי ויעל יחיאלי (צילום: יעל יחיאלי)
אליס שלוי ויעל יחיאלי|צילום: יעל יחיאלי

"

"בכל פעם ששוחחנו בחודשים האחרונים הביעה אליס כאב וצער כאשר ראתה את הנסיגה, גם מבחינה המספרית בכנסת, וגם במהות – איום ממשי על זכויות הנשים בישראל"

כשהשדולה הוקמה כיהנו רק עשר חברות כנסת במשכן ושרה אחת בממשלה – נתונים בלתי נתפסים. בזכות העשייה של השדולה ושל ארגונים נוספים הייתה עלייה מתמדת במספר חברות הכנסת לאורך השנים (הגענו לשיא של תשע שרות בממשלה הקודמת, עוד לא 50 אחוז אבל התקרבנו), וכן עלייה במספר החוקים המקדמים שוויון מגדרי, שבכולם היתה השדולה מובילה או מעורבת. במובן מסוים כל אישה בישראל חייבת להכיר תודה לאליס שלוי על החוקים שיש לנו כיום, בהם החוק למניעת הטרדה מינית, החוק למניעת אפליה במוצרים ושירותים ומאבק באלימות נגד נשים. קשה לתאר איפה היינו היום בלי פעילות השדולה שהקימה אליס שלוי לפני קצת פחות מ-40 שנה.

אלה ימים סוערים במדינת ישראל. המאבק על הדמוקרטיה בעיצומו, וכך גם המאבק על זכויות הנשים. בכל פעם ששוחחנו בחודשים האחרונים הביעה אליס כאב וצער כאשר ראתה את הנסיגה, גם מבחינה המספרית בכנסת, וגם במהות – איום ממשי על זכויות הנשים בישראל.

אתמול עצמה אליס שלוי את עיניה ונפרדה מן העולם, כשהיא כמעט בת 97, צלולה ומפוקחת. היא השאירה בידינו צוואה להמשך דרכה. בעוד כחודש בדיוק יתקיימו הבחירות לרשויות המקומיות. אלה יהיו הבחירות הראשונות שבהן אליס שלוי לא תצביע בירושלים, והן בחירות מכריעות. יש כיום מספר שיא של רשימות בכל הארץ שבהן יש 5,050 גברים ונשים, וכן מספר שיא של מועמדות לראשות ערים ומועצות. אליס שלוי השאירה לנו מורשת של עשייה ואחריות. כל אחת ואחד מאיתנו יכולים לעשות צעד נוסף לעיר שווה יותר, מה שישפיע בהמשך על הבחירות הבאות לכנסת. הבטחתי לאליס בפגישתנו האחרונה שנמשיך את דרכה, לא נאבד תקווה ונפעל בכל כוחנו לקדם שוויון מגדרי בישראל. עכשיו כשהיא איננה, זאת המשמרת שלנו. יהי זכרה ברוך.

יעל יחיאלי היא מייסדת מיזם 5050 לשוויון מגדרי