גדלתי בבית שבו לא ידעתי איך אני יוצאת מהחדר, כי בחוץ היתה תמיד דרמה, משטרה, זכוכיות שבורות", מספרת ל' בשיחה עם Mako. א׳ (השם המלא שמור במערכת) היא בשנות ה-20 המאוחרות לחייה, אם לשני בנים בגילא-10 ו 16. היא היתה ילדה מוכה בבית אלים והיתה נשואה מספר שנים לגבר אלים. "לא הייתי ילדה 'רגילה', הייתי צריכה לרוץ הביתה כדי לחמם ולהכין אוכל לאבא שחזר מהעבודה מוקדם בצהריים, כי אם לא אעשה את זה אני אחטוף. בימים שהוא לא היה עובד היה יותר בלגן".
בגיל 20 עזבה א' את הבית וניהלה מערכות יחסים זוגיות נורמטיביות לתקופות קצרות עד שפגשה את הגבר שתוך זמן קצר יהיה בעלה ואבי שני בניה. "כשעברתי לגור איתו הייתי כבר בהיריון ראשון. כל זמן שהיינו יוצאים יחד ופוגשים אנשים הוא היה מתעצבן כי הוא חשב שהסתכלתי על הגברים, ואז התחלתי לחטוף ממנו מכות.

א' מספרת על קנאה תמידית ואובססיה. "הוא היה עוקב אחריי לעבודה, מסתכל עליי ומתלונן שאני מחייכת ללקוחות. הוא יכול היה לנסוע ולהיות עם המשפחה והחברים אבל אני הייתי צריכה להיות בבית". עם הזמן א' למדה להתאים את עצמה לדרישות של בעלה. "הייתי צריכה להכין את האוכל בזמן, לארגן, לסדר ולנקות לפני שהוא מגיע. אם הבנים היו צריכים משהו בשעה שהוא מגיע הייתי מרדימה אותם או יוצאת איתם החוצה. לפעמים הייתי חולה ולא היה לי כוח ואז היה בלגן".

"הבלגן", מספרת א׳ היו מכות, אגרופים, השלכת חפצים, אלימות מילולית וגם התעללות בשני הבנים. "פעם אחת התעלפתי מול הילדים בגלל האגרופים שהוא נתן לי. הוא האשים את הילדים שהם לא שמרו על שקט. הוא היה מכה את הבן הגדול שלי כשלא הייתי בבית.

אחרי כל התפרצות גדולה של אלימות א׳ היתה עוזבת את הבית, אך בעלה תמיד היה מוצא את הדרך להכניע אותה ולהחזיר אותה אליו. "הוא היה מתנצל, קונה לי מתנות ומחזר אחריי עם פרחים ומתנות, שבוע שבועיים של ירח דבש עד ששוב היה קורה משהו. הייתי בורחת להורים, לאחים שלי, לחברות. לפעמים הוא היה מתלונן במשטרה ומגיע עם שוטרים ואומר שזה שהוא יכול לקחת את הילדים מתי שהוא רוצה. שוטרים היו מגיעים אליי כשאני מניקה את הבן הקטן שלי ואומרים 'תביאי אותה, אין מה לעשות, זה האבא'. כשהוא היה לוקח אותם לא ידעתי מה הם עוברים עד שהיו מתקשרים ואומרים: 'אמא בואי, אבא אוהב אותך ומבטיח שיהיה בסדר, תני לו הזדמנות'. הוא היה נותן להם לעשות את העבודה במקומו".

במשך תקופה ארוכה א׳ חששה להגיש תלונה על בעלה. "לא רציתי לפגוע באבא של הבנים שלי. תמיד חשבתי על כולם חוץ מעל עצמי". כשאזרה אומץ ופנתה למשטרה ישב בעלה חצי שנה בכלא. "אבל אז הוא יצא. ניסיתי הכל ותמיד בסוף חזרתי".

ההחלטה לעזוב לא היתה קלה. "לא היה לי מודל, אמא שלי לא עזבה את אבא שלי", היא אומרת, "באחד הימים הוא צעק בבוקר על הבנים אמרתי לעצמי שזו הפעם האחרונה שהילדים קמים מצעקות. אחרי חודש זה קרה שוב, הפעם עליי, כי לא 'נתתי' לו לילה לפני. זה גם היה אישיו. זה תמיד היה חייב להיות מתי שהוא רוצה, כמה פעמים בלילה. הייתי מתנתקת, אבל לפעמים לא הצלחתי. יום אחד אספתי את הבנים ואמרתי לעצמי שאני לא חוזרת לבית הזה".

עוד באותו היום א' הגיעה עם שני בניה למקלט לנשים שם התגוררה כשנה וחצי. "התחזקתי, המטרה העיקרית שלי היתה להבין מה עברתי. ישבתי עם נשים בקבוצה וגיליתי שכולנו עברנו את אותו הדבר. לפעמים הסתכלנו בתמונות לראות אם לא מדובר באותו בעל כי לכולם היו את אותם דפוסים של התנהגויות".
במקלט א׳ החלה תהליך של גירושין מבעלה, מה שגם היה לא פשוט: "הוא טען שהמצאתי את הכל ולא היתה שום אלימות, היו הרבה כשלים במערכת ואם הייתי עוברת את זה לבד הייתי קופאת ונכנעת. במקלט ל' התחילה לבנות מחדש את חייה. היום היא גרה בקהילה וממשיכה לטפל בעצמה, הפחד מבעלה התפוגג אבל הפחד לחזור אליו עדיין קיים: "הוא שולח לי זיכרונות בטלפון, הוא כותב לי שהוא אוהב אותי. המלחמה שלי לא פשוטה, קיבלתי כלים להבין שאני צריכה להיות חזקה. הוא יודע מתי אני נופלת ואז הוא מנצל את זה לטובתו. עברתי שנתיים במקלט והם כל כך תמכו בי, זה היה הבית הבריא שלי והמקום הראשון שלמדתי לקבל חיבוק, הם נתנו לי את עצמי ופתחו לי דלת".

בשנה וחצי האחרונות א' שעזבה את המקלט וגרה בקהילה, מלווה על ידי מנטורית מהמיזם "איתך לאורך כל הדרך": "אני ול׳ זה כמו חתונמי, אהבה ממבט ראשון, לא יודעת איך הצליחו לדייק אותי ואותה. היא עוזרת לי המון, מלווה ומקשיבה, לשתינו יש ילדים בגיל ההתבגרות אז אנחנו עוברות כמעט את אותו הדבר, אנחנו נפגשות מחוץ לבית, ואם אני נופלת לדיכאון ל׳ מוציאה אותי, היא ממלאה לי את החסר, את האהבה והחום, את ההקשבה, לא שופטת אותי, נותנת לי הרגשה שאני חשובה וממלאה תפקיד של משפחה וחברה". ל' מבקשת לפנות לעוד נשים: "אם את עוברת אלימות בבית, בבקשה תפני לעזרה, תלכי למשרד הרווחה או לטיפת חלב, אל תעשי את זה לבד, שמישהו יהיה איתך, יש המון אנשים שעברו הדרכות ויצליחו לעזור לך".

נשים אלימות (צילום: שרה דוידוביץ)
המנטוריות ביוזמה|צילום: שרה דוידוביץ

"אז הוא דחף אותך, מה כבר קרה?"

"התחתנתי בשידוך בגיל צעיר, וכבר מההיריון הראשון הבנתי שיש כאן משהו, אבל לא ידעתי לקום וללכת", מספרת ענת (שם בדוי), בשנות ה-40 לחייה, אמא לשלושה שבאה מבית דתי והיתה נשואה קרוב ל-20 שנה לגבר אלים. "ההתפרצויות היו לפעמים על שטויות כמו אם לא הדלקתי לו את הדוד ואין מים חמים. בשנים הראשונות הוא היה או דוחף או נצמד באיום, והיה מטיח בי: 'מי ירצה אותך, משוגעת', ניסיתי לפנות לרשויות והם ענו לי בתגובה: 'אבל הוא לא מסוכן, הוא דחף אותך, מה קרה?'. חוסר המענה עצר אותי מלפנות כשזה החמיר".

ההתמודדות הראשונה של ענת עם המצב היתה ניסיונות למנוע את ההריונות הבאים באמצעים שונים אך שוב ושוב הרתה. אז היא הגיעה למרפאה וקיבלה זריקות למניעה. "הוא היה אובססיבי סביב ההריונות, הוא הגיע יום אחד למרפאה וניסה לברר למה אני לא נכנסת להריון. כשהודיתי שאני מנסה לא להיכנס להריון הוא היה מעניש אותי ואומר 'את לא מביאה לי ילדים, אני לא אתן לך כסף'". באותה תקופה ענת עבדה בתחום החינוך, אך בעלה תמיד דאג לנתק אותה ממקור כלכלי עצמאי כדי לעבות את התלות הכלכלית שלה בו. "הוא תמיד היה מגיע למקום עבודה ומלכלך עליי שאני חולת נפש, היה גורם לי להפסיק לעבוד, מבחינה נפשית לא יכולתי כבר להמשיך".

האלימות לא פסחה גם על הילדים. "הוא היה מכה אותם, גם עם חגורה, מושך בשיער, ותמיד כשלא הייתי בבית. הייתי חוזרת הביתה ורואה את הילדים מבוהלים. השתדלתי להיות איתם כמעט כל הזמן כדי שלא ייקלעו לסיטואציות כאלה. הוא היה מגיע הביתה ורואה אותם כבר במיטות. כשהיו מעל גיל עשר דיברתי איתם והבנו יחד שאנחנו צריכים לעשות שינוי".

כשענת נשאלת אם שיתפה בכל השנים הללו אנשים קרובים וסיפרה להם מה עובר עליה, היא מספרת על מנגנונים של הרחקה ובידוד, מנגנונים שכיחים בבתים שבהם מתקיימת אלימות. "הוא דאג לנתק אותי מהמשפחה בשטיפות מוח שהם לא בסדר ולא רוצים בטובתי, אם קבענו משהו איתם, הוא דאג שזה יתבטל. בחגים, לדוגמא, פתאום החליט שלא נוסעים והוא נשאר עם הילדים, מה יכולתי לעשות? לא היה לי קשר במשך שנים עם האחיות שלי והמשפחה, וכשכבר ניסיתי הם לא היו שם. הם הבינו שזה מורכב, רק שאף אחד לא בא ואמר לי 'צאי מהבית, אנחנו נעזור לך'. כשניסיתי לדבר עם המשפחה שלו הם גיבו אותו ולא עשו כלום".

בשנים האחרונות לנישואיהם בעלה של ענת הבין שהיא שוקלת לעזוב. "כבר לא היה לנו קשר אינטימי, פתחתי תיק ברבנות אבל הם שלחו אותי לשלום בית, הבירוקרטיה לא היתה פשוטה והוא איים שייקח ממני את הילדים". לבסוף גמלה בה ההחלטה לצאת משם. גם הפעם הטריגר הגיע דווקא מהילדים. "הבכורה שלי החליטה שהיא לא רוצה יותר להישאר בבית כי הוא לא נורמלי, היא נלחמה על החיים שלה, שלחתי אותה לפסיכולוגית שהבינה שיש אלימות בבית וסידרו לה פנימייה. הילדה לא רצתה לבוא לשבתות ופגשנו אותה בחוץ. הבנתי שאני מפסידה אותה, נפל לי האסימון. באותה שנה פניתי לרווחה".

ענת נשלחה לטיפול במרכז לאלימות במשפחה, וכשהגיעו גם איומים על חייה, לא פעם מול הילדים, דאגו להוציא אותה ואת הילדים מהבית. כיוון שהילדים היו מעל גיל 10, ענת לא הגיעה למקלט אלא ישירות לדירת מעבר, שם היא והילדים חישבו מסלול מחדש והחליטו יחד לצאת בשאלה. האתגרים שחיכו לענת בחוץ, היא אומרת, לא היו פשוטים. "פתאום מתמודדת עם הכל בעצמי. קניות, חשבונות, ילדים ומסגרות בעיר חדשה, לצד דיונים וגירושים. הייתי צריכה ללמוד לתואר כדי להתקבל לעבודה, אז למדתי חינוך. העולם החילוני היה חדש. ניסיתי לפנות לעמותות ולא קיבלתי מענה. נאלצתי לקחת הלוואות. לא היתה לי תמיכה, מישהו שאוכל להתייעץ איתו, לסמוך עליו".

מאז עבר יותר מעשור. ילדיה של ענת בגרו, האחד עובד בהייטק, השני בעיצומה של קריירה צבאית, וענת התקדמה בחייה, ועובדת בפיננסים, בתחום ההשקעות, גאה בעצמה ובילדיה ונמצאת איתם בקשר טוב. מאז גירושיה ניתקה כל קשר עם הגרוש, שהקים לימים משפחה חדשה, ורק מאז המלחמה חזר להיות בקשר עם הילדים. בשנה האחרונה היא מלווה על ידי חני, מתנדבת במיזם. "פתאום נהיה מקום בשבילי שבו אני יכולה לפרוק ויש מי שמכיל, לפעמים היא פסיכולוגית ולפעמים היא אמא, היא עוזרת לי בתחום הרגשי ופתחה אותי להמון דברים חדשים, לסרטים, הצגות וספרים, וזה דחף אותי להצליח. היא מעודדת אותי ללמוד לתואר שני, לשקם את הקשר עם אמא שלי ודוחפת אותי לזוגיות, היא ממש חברה טובה".

נשים אלימות (צילום: דור פזואלו)
נורית לוי|צילום: דור פזואלו

"אם הנשים לא יקבלו תמיכה, הן יחזרו לבית האלים"

ב-2022, נורית לוי, מייסדת ונשיאת המיזם "איתך לאורך כל הדרך" ואשתו של מיקי לוי, יו"ר הכנסת לשעבר, הצטרפה אליו לסיור במקלט לנשים. "ניגשה אליי אישה ואמרה לי שהיא פעם שנייה במקלט, כי כשיצאה הרגישה בדידות והחליטה לחזור לבעלה. הבנתי שאם הנשים לא יקבלו תמיכה הן יחזרו לבית האלים שממנו ברחו. הרגע שבו אישה יוצאת ממקלט לנשים מוכות הוא אחד הרגעים המורכבים ביותר בחייה. היא מתחילה את חייה מחדש בעיר לא מוכרת, ללא קהילה תומכת, ללא תעסוקה - והבדידות עלולה להיות מכריעה".

לוי חברה לעמותה "אישה לאישה" ועמותת "לא לאלימות נגד נשים" ויחד הקימו קורס פיילוט כדי להדריך נשים מתנדבות איך ללוות נשים שיצאו ממקלטים. לאחר מיונים של עו"סיות ומנהלות ההדרכה של המיזם, מתקבלות המנטוריות לקורס, ובסיומו נעשה החיבור בינן ליוצאת המקלט. לוי מדגישה שההתאמה נעשית על פי שקלול של פרמטרים שונים כמו שפה, גיל, תרבות ועוד. "נוצר כאן קשר אישי. לכל אישה יש צורך אחר: האחת צריכה ליווי לבית החולים, השנייה רוצה רק שיחות, ואחרת מעוניינת רק במפגשי תרבות. המנטוריות מסייעות ועונות על הצרכים הללו, הן בעלות יכולת הקשבה, הכלה ופניות. המטרה היא להיות בכל הארץ, כבר חברנו לשני מקלטים בחיפה והקריות, ובימים אלה אנחנו בשלבי גיוס מנטוריות כדי לתת מענה לנשים בצפון".

כיום מתנדבות במיזם כ-50 מנטוריות והוא פועל באזור ירושלים ובמרכז הארץ, בינואר ייפתח הסניף במקומות נוספין. "הכל בהתנדבות אבל ההדרכה עולה כסף, עד היום תמכו בנו גופים כמו בנק הפועלים, בני ברית וקרן אולסיה וגם אנשים פרטיים. כדי להמשיך אנחנו פועלות לגייס תרומות וב-4 למרץ ייערך בצוותא בתל אביב ערב התרמה למיזם".

הפרויקט אף מלווה מחקרית על ידי אוניברסיטת בר אילן במטרה למדוד את רמת המסוגלות של הנשים שהיו במקלט, לאחר צאתן ובסיום תקופת הליווי. "המטרה שלנו היא לא רק לעזור לנשים הספציפיות שמשתתפות במיזם," מסבירה לוי, "אלא לפתח מודל שיוכל להיות מאומץ על ידי רשויות הרווחה וארגונים נוספים. אנחנו רוצים ליצור שינוי מערכתי בדרך שבה החברה תומכת בנשים שבוחרות בחיים חדשים".
המקלטים לנשים נפגעות אלימות וילדיהן מופעלים בסיוע משרד הרווחה והבטחון החברתי.


אם גם את סובלת מאלימות במשפחה, אנא פני לאחד מהגורמים הבאים:

מרכז "אלומה" של משרד הרווחה והביטחון החברתי: 

טלפון: 118 | מוקד סיוע לגברים: 1218

מרכז סיוע לנפגעות תקיפה מינית
טלפון: 1202

קו חרום לנפגעי אלימות במשפחה 
טלפון: 1-800-220-000

מרכז סיוע לנשים דתיות
טלפון: 02-6555745, 02-6555744

קו סיוע של ויצו לנשים במשבר ונשים נפגעות אלימות: 3980*
קו סיוע של ויצו לגברים במעגל האלימות: 1-800-39-39-04

נעמ"ת – המרכז לטיפול ולמניעת אלימות במשפחה 
טלפון: 3090* מכל טלפון סלולרי

עמותת ל"א ללחימה באלימות נגד נשים מפעילה קו חירום לנשים מוכות הפועל 24 שעות ביממה
טלפון: 1-800-353-300

קש"ב – קו שירות לנשים במצוקה
טלפון: 09-7747760, 09-7412858

קו סיוע לנשים ערביות
טלפון: 04-6566813

קו סיוע באמהרית
טלפון: 1-800-220-230