השבוע כ-4,100 ניצולי שואה יוצאי רומניה, שחלקם פונו מעוטף עזה במלחמה, קיבלו חדשות מעודדות: הם זכאים לקבל ממענק כספי מיוחד בשווי של 40 מיליון שקלים במסגרת תמיכה שמעניק הארגון היהודי העולמי להשבת רכוש (איל"ר). המענקים נועדו לסייע לניצולים לכסות חלק מהוצאות הפינוי והיומיום שלהם. המענק התקבל כחלק מתוכנית הסיוע הרומנית לניצולים ותוכנית הסיוע הרומנית לשעת חירום, והכספים יועברו באמצעות קרן קריטטאה - שותפות בין איל"ר ופדרציית הקהילות היהודיות ברומניה, ובניהול ועידת התביעות.
אחת מניצולות השואה שקיבלו את המענק היא אסיה פייגן (89) משדרות שנולדה בעיר בנדרי (Benderi) שהייתה שייכת לרומניה וכיום היא חלק ממולדובה. עם פלישת הרומנים, בעלי בריתם של הגרמנים לאזור, ארזה המשפחה את חפציה וברחה מזרחה ברכבת לאזור הרי אורל ברוסיה. "תנאי החיים היו קשים מאוד בכפר, חלק מהזמן היינו בתוך מבנה שהיה מעין רפת ומחסן, וישנו על הרצפה הקפואה", היא נזכרת. לבית הספר היו אסיה ואחותה הולכים ברגל בשלג כמה קילומטרים דרך היער לכפר הסמוך. "אמא הייתה מלמדת אותנו לוח הכפל בעל פה לפני השינה".
כעבור חמש שנים ולאחר סיום המלחמה חזרו אסיה ומשפחתה למולדובה. אסיה חזרה לבית הספר, בהמשך התקבלה לאוניברסיטה ואף קיבלה תואר שלישי בפסיכולוגיה. בשנת 1997 עלתה לארץ עם משפחתה. "אני מתגוררת בשדרות לבדי. ב-7.10 הייתי בבית", משחזרת אסיה את אותה שבת נוראית. "היו אצלנו הרבה טרגדיות בעיר. שמעתי הרבה מאוד קולות של ירי מנשק אוטומטי מהחלון. מזל שלא יצאתי מהבית. ב-15 באוקטובר ברחתי מביתי בפעם השנייה בחיי. בפעם הראשונה זה היה בגלל היטלר ועכשיו בגלל החמאס. פוניתי מהעיר למשך כמה חודשים, במהלכם שהיתי אצל בני ונכדיי בפראג. בתחילת ינואר, לאחר געגועים לביתי ולאנשי שדרות החמים, חזרתי לישראל ולשדרות שהייתה ריקה מאנשים. הלכתי ברחוב וראיתי אישה ממוצא אתיופי שלא הכרתי והתחבקנו. מאז אני בשדרות".
"במלחמת העולם השנייה אף אחד לא עזר לנו", היא אומרת, "היינו זרים ואף אחד לא הגן עלינו. אף אחד לא דאג לנו אם יש לנו אוכל או לא, באילו תנאים אנחנו חיים, ככה כמעט חמש שנים. כאן, לעומת זאת, אנחנו בבית. ולמרות שלאנשים קשה ורע היום, המדינה הקטנה שלנו היא כמו משפחה אחת גדולה. הנה, לא הייתי כמה חודשים בבית ובזמן הזה העבירו לי סיוע כספי ועזרו לי. בזמן מלחמת העולם אף אחד לא דאג לנו, ופה - אני מרגישה שאנחנו קצת מפונקים. אם אנחנו חיים טוב ומסביב אויבים, האם אסור להתאפק, ולהדק חגורה, עכשיו בזמן המלחמה? אז נחיה קצת פחות טוב אבל לא נמות והילדים יחיו. חייבים להגיד את זה. כי בזמן מלחמת העולם השנייה היינו בתנאים קשים ביותר במשך חמש שנים ואף אחד בכלל לא שאל לשלומנו".
"אף אחד לא מפקפק שבבית הכי טוב", מוסיפה אסיה, "אבל בשביל שיהיה לנו בית, כל המפונים שבאמת קשה להם צריכים קצת לחכות ולהמתין ולהסכים שיש תקופות כאלה בחיים שאתה חי לא בדיוק כמו שאתה רוצה כדי שבעתיד תוכל לחיות טוב, ולא יקרה כלום. בחיים הכל כמו גל סינוס, אי אפשר רק למעלה, כדי לעלות חייבים טיפה לרדת". לדבריה היא מתפללת להשבת כל החטופים לביתם.
"בתקופות מאתגרות אלו, הפעילות שלנו חיונית כדי שנמשיך לתמוך בניצולי שואה ברחבי העולם לאחר כל מה שהם עברו", אמרו גדעון טיילור, נשיא איל"ר והשגרירה קולט אביטל, נשיאת קרן קריטטאה. "תוכניות אלו הן עוד הוכחה למחויבות שלנו להבטיח שהניצולים יקבלו את ההכרה והסיוע המגיעים להם, כדי לאפשר להם להתמודד עם האתגרים הניצבים מולם".
תכנית הסיוע הרומנית תחלק בסך הכל 9,016,000 דולר ל-2,842 ניצולי שואה ממוצא רומני ב-21 מדינות מחוץ לרומניה ולישראל - מארגנטינה ועד אוזבקיסטן. ניצולים עם ההכנסה נמוכה יקבלו 4,000 דולר כל אחד, וניצולים בעלי הכנסה גבוהה יותר יקבלו אלפיים דולר כל אחד. במקביל, במסגרת תוכנית הסיוע יחולקו קרוב למיליון דולר ליותר מ-1,200 ניצולי שואה נזקקים יוצאי רומניה בישראל. תשלומים בסך 1,000 דולר יחולקו ל-772 ניצולי שואה המקבלים השלמת הכנסה מביטוח לאומי. 450 ניצולים נזקקים נוספים, המסווגים לפי הכנסה ונכות כנזקקים, יקבלו 500 דולר כל אחד. בשנה האחרונה חולקו 3,312,000 דולר נוספים לניצולי השואה בישראל, שקיבלו כל אחד תשלומים בסך 3,000 דולר ו-1,500 דולר, בהתאמה. מאז 2015 קיבלו ניצולי שואה רומנים בישראל 71.3 מיליון שקל. בין ניצולי השואה שזהו למענק המיוחד נמנות ארבע ניצולות שואה שחצו את גיל מאה: שתי נשים בנות 101 ו-100 מארצות הברית, אישה בת 101 מקנדה ואישה בת 102 מגרמניה.
קרן קריטטאה מטפלת בהחזרת רכוש קהילתי יהודי גזול, ומשתמשת בהכנסות מהשבת הרכוש כדי לתמוך ולהפיח חיים בקהילות היהודיות ברומניה ולסייע לניצולי שואה יוצאי רומניה החיים כיום במקומות שונים בעולם.