"יש אנשים שנגררים אחרי אחרים וחושבים רק על עצמם, ויש שמקשיבים לרחשי ליבם. האל הראה לי את דרכי, ובכך נגזרתי לחיים". במילים אלה, הנשמעות בהקלטה מקורית בסיום ההצגה "נגזר לחיים", מסכם אברהם אורבך את מסע ההישרדות שלו בשואה.
ההצגה, שכבר צפו בה יותר מ-30,000 תלמידים, מבוססת על ספר שכתבה אשתו של אברהם כמתנה ליום הולדתו ה-60. הספר חולק לבית התפוצות ולמוסדות שונים העוסקים בשואה, אך עבור בתו שרי זה לא הספיק. "לפני 12 שנה ניסיתי להגיש את אבא לטקס המשואות אבל זה לא הסתייע. כשאבי הגיע לגיל 90 הבנתי שלכל אחד מאיתנו יש שעון חול. יש לי כבר נכדים, ואני מבינה שיש סיכוי שהם לא יזכרו את הסיפור של סבא רבא, ההצגה הזו היא מסמך", היא אומרת בשיחה עם mako.
שרי, מנהלת השיווק בתיאטרון השעה הישראלי לילדים ולנוער, החליטה לקחת את הסיפור צעד קדימה. "לא חיכיתי למשואה. ניגשתי למנהל התיאטרון, מוטי חלימי, ואמרתי שאני רוצה שנעשה הצגה על הסיפור של אבא שלי".
"את העיניים הכחולות שלך אי אפשר לשכוח"
אברהם אבירם אורבך נולד למשפחה אמידה בקרקוב שבפולין. כשהיה בן 13 והמצב החמיר, הצליח אביו, בעל חברת הובלות, להבריח אותו ללבוב". הוא הסתתר בארון", מספרת שרי, "לכולם היו תעודות 'אריות', ולבסוף חברה של אחיו, יוסף, הסגירה אותו."
מלבוב ברח אברהם להונגריה ומשם לבולגריה, עד שעלה לישראל עם עליית הנוער. כאשר שירת בצבא, המפקד שאל אותו מדוע הוא אף פעם לא יוצא הביתה בסופי שבוע. "הוא ענה שאין לו בית ואין לו לאן לצאת", אומרת שרי, ומוסיפה שההצגה מסתיימת בכך שיש לו בית – כאן בישראל. \
בגיל 18.5, הוא גילה - באמצעות מדור לחיפוש קרובים - שהוריו ניצלו בזכות הרשימה המפורסמת של שינדלר וכי הם גרים בפולין. אחיו יוסף נרצח. כשהיה בן 21, כמה חודשים לפני נישואיו, התאחד עם הוריו ואחותו פולה.
שרי שמעה לראשונה את סיפור ילדותו כשהייתה בת 12, אחרי מסע שורשים לפולין, שבו צילם את בית הספר ואת הבית שבו גדל. בהמשך יצאה כל המשפחה לאותו המסע: "חיפשנו מצבות של הסבים והסבתות, אך לא מצאנו ולבסוף הנחנו בבית הקברות לזכרם חול שהבאנו מירושלים".
ברגע מרגש ובלתי נשכח, כשביקרו בבית ילדותו של אברהם, ניגש אליהם שומר פולני מבוגר וזיהה אותו – אף שחלפו 60 שנה. "את העיניים הכחולות שלך אי אפשר לשכוח", הוא אמר. התברר שהשומר החביא את אברהם הילד עד שנמצא עבורו מקום מבטחים. "לאחר שחזרנו לארץ, אבי היה מקפיד ללכת לדואר ולשלוח לשומר כסף כאות תודה על שהציל אותו ועזר לו", מספרת שרי.
"ילדים כותבים לאבי מכתבים"
על הבחירה להפוך את הספר להצגה לילדים ובני נוער היא אומרת: "הדור הזה לא יודע כמעט כלום על השואה. יש לי ילדה בת 14 וזה משהו מאוד רחוק עבורה, נשמע לה כמו איזה דינוזאור מעולם אחר. ההצגה היא מסמך הרבה יותר חי מספר, וזה לא רק הסיפור של אבא שלי – זה הסיפור של כולנו". לדבריה, מעבר להשראה שהסיפור של אביה מעורר, הוא מחזק את העובדה שאין לנו ארץ אחרת. "הדור הולך ונעלם ואנחנו צריכים לשמור על הבית שלנו".
את דמותו של אברהם מגלם השחקן בן זולדובסקי, שמאז ה-7.10 גויס למילואים ושירת יותר מ-300 יום. "הוא היה עובר ממדי הקצין הקרבי למדי הפלמ"ח. בינו לבין אבי נוצרה כימיה מיוחדת, אבא שלי אמר שהוא לא משחק אלא ממש חי את התפקיד", מספרת שרי. "כשבן גויס, אבא שלי כתב לו: 'תשמור על עצמך - גם אתה נגזרת לחיים".
אביה, היא אומרת, היה שותף לעבודה על ההצגה, וכשראה אותה לראשונה לפני שנתיים, התרגש מאוד ואמר שזה לא רק הסיפור האישי שלו אלא סיפורם של כל ילדי גטו קרקוב. בימים אלה ההצגה רצה גם בבתי כנסת ובקהילות יהודיות בלונדון ופריז. "אני הדלקתי לאבא שלי את המשואה בשם אמא שלי וכל המשפחה", אומרת שרי, "אבל היא דולקת בזכות כל מה שעשה".
מאז תחילת המלחמה, ההצגה קיבלה משמעות חדשה. "הילדים כותבים לאבי מכתבים שהם חושבים על מה שעוברים החטופים שלנו", מספרת שרי, "הוא היה בבונקר סגור, אסור היה להוציא הגה ואפילו לא להוריד את המים בשירותים כדי שלא ישמעו. בני נוער יוצאים מההצגה בוכים כי זה מזכיר להם את החטופים".