"אני ועמית היינו מאוד קרובים. דיברנו המון למרות פער הגילים בינינו", אומר ספיר (31) אחיו של עמית כהן, שנרצח בשבת השחורה במסיבה ליד קיבוץ רעים. הפעם האחרונה שבה דיברו הייתה בחמישי בערב, כשספיר חזר מחופשה משפחתית בצפון.
"עמית שאל אם אני בא להורים בחג (שמחת תורה) ועניתי שאני עייף. הוא סיפר שהיה אמור ללכת למסיבה שחיכה לה זמן רב עם חברים בשישי, החברים איתם גם נסע לטייל בקולומביה לפני כחצי שנה. עמית החליט שלא ללכת למסיבה כי ביום ראשון לאחר החג היה אמור להתחיל עבודה חדשה, אמרתי לו שעדיף לא לנסוע, ויותר טוב שיישאר עם ההורים בחג".
בשבת התעורר ספיר ומשפחתו המתגוררת בנתיבות לאזעקות ויריות, על אף שהוא שומר שבת, הדליק את הנייד כדי לברר לשלומם של הוריו ואחיו. "שלחתי לעמית הודעה בשמונה בבוקר, ידעתי שהוא בבית של ההורים ורק רציתי שיגיד שהכול בסדר. היה רק וי אחד, וחשבתי שהוא עדיין ישן. התקשרתי להורים שלי, ושמעתי את אימא שלי בוכה ומספרת שעמית הלך למסיבה בששי בלילה והוא לא זמין".
מאותו הרגע, משפחתו של עמית ניסתה בכל דרך ללקט רסיסי מידע כדי להבין מה עלה בגורל בנם ואחיהם האהוב. לדברי ספיר, במהלך השבת קיבל דיווחים מחברים של עמית, שמחבלים ירו בו והוא פונה באמבולנס. "עד יום שני בערב חיפשנו אותו בכל בתי החולים בארץ, הפכנו הכול כדי למצוא אותו. חשבנו שהוא פצוע ומטופל, אולי הגיע כאנונימי, התפללנו שהוא חטוף, העיקר שהוא חי".
ביום שני בשעה שמונה בערב, הגיעה הבשורה הקשה. "מעולם לא חשבתי שנהיה בסיטואציה כזו שהוריי יתאבלו כל החיים על ילד בן 24 שעדיין לא הספיק לחיות את חייו".
בדיעבד, הצליחו ספיר ומשפחתו לחבר את הדקות האחרונות בחייו של עמית. "גילינו שעמית, ידידה שלו וחבר נוסף התחילו לברוח עם הרכב שלה לאזור השדות והבינו שלא יוכלו להתקדם עם הרכב, הם ירדו ממנו והתחבאו חצי שעה במקום מסתור. לפתע הם שמעו שמתקרב רכב עם ישראלים, זה היה הרכב של יניב סרודי, אחד המאבטחים במסיבה. עמית כמו עמית, תמיד דאג לכולם וגם כאן דאג שכולם ייכנסו לרכב, אבל הוא לא רצה להיכנס כי הרכב היה מלא עד אפס מקום, היו שם שמונה אנשים והוא רצה שהם ייסעו ושהוא יישאר שם, אבל החברים התעקשו שיעלה איתם, הם התחילו לנסוע, חיפשו בוויז מקום בטוח וקרוב ומצאו את הבסיס הצבאי במחנה רעים, והתחילו בנסיעה לכיוון. בדרך נתקלו בחוליות מחבלים שירו עליהם עשרות כדורים. ידידה של עמית סיפרה שהיא שמעה אותו במהלך הנסיעה צועק שירו בו".
עד שהרכב הגיע למחנה רעים, עמית כבר לא היה בחיים. הוא שכב מאחור על כל חבריו, ובכך הגן עליהם בגופו שספג את כל הכדורים. גם הנהג, יניב סרודי שניסה להציל את כל הנוסעים, הצליח במשימה אך נהרג בדרך. "הם הגיעו לבסיס רעים והחלו לברוח. אחת הבנות שהיו ברכב אמרה שהיא בדקה לעמית את הדופק וכבר לא היה דופק".
מקבלים סימנים מעמית
עמית היה הרביעי מבין חמישה אחים, וגדל במשפחה דתית. בתקופת הצבא החל להתרחק מהדת, ועם זאת, עדיין הגיע לבית הכנסת בשבתות ונהג להניח תפילין. "הוא אמר לי: 'אני בן 24 ויש לי את כל הזמן שבעולם לחזור בתשובה'. כיבדנו את הדרך שלו". לדברי ספיר, עמית נהג לשתף אותו בחלומות ובשאיפות שהיו לו. "למרות שהוא היה אחי הקטן מצאנו שפה משותפת, והוא דיבר המון על נושאים אישיים. הוא שאף להצליח, להתחתן, להיות עצמאי, הוא חלם וגם ניסה להגשים במציאות. הוא עסק בשוק ההון, והיו לו רעיונות לאפליקציות, הוא רצה לפתוח עסק ולהרוויח טוב, ולא חשש לקחת סיכונים".
יש המאמינים כי אדם מרגיש את מותו הקרב. בערב שבת, לפני שיצא למסיבה, עמית הציע לאביו להרים כוסית ויסקי ביחד. דבר שמעולם לא עשה בעבר. הוא חיפש במרתף הבית, מצא בקבוק ויסקי שנשאר מהחתונה של ספיר, והרים עם אביו כוסית לחיים וברך אותו בחג שמח. "בכך הוא נפרד ממנו וכאילו אמר לו: "תמשיכו בחיים", אומר ספיר.
מרכז רוחני לזכרו
הוריו של עמית, שמתאבלים על בנם היקר, הם בעלי תעצומות נפש גדולות, לצד האבל הכבד שבו הם שרויים, הם מוצאים מקום גם להתנדב ולהעניק לאחרים. "ההורים שלי התנדבו בחדר האוכל של בסיס נבטים, היכן שעמית שירת בעבר. אימא שלי מכינה את האוכל הכי טעים בעולם, והיא הלכה לבשל בחדר האוכל של הטכנאים, פתאום נכנס טייס צעיר למטבח, היכן שאימא שלי בישלה, וסיפר שהוא מעולם לא היה שם, אבל הריח ריח טוב מבחוץ ובא לבדוק את העניין. אימא שלי סיפרה לו שאחי שירת שם ושאלה לשמו של הטייס, הוא אמר שקוראים לו עמית, ואימא שלי התחילה לבכות. הטייס סיפר לה שזו פעם ראשונה שלו שם והרגיש כאילו מישהו הוביל אותו לשם וביקש ממנו להיכנס ולטעום את האוכל שהיא מכינה. אז אנחנו מקבלים סימנים מעמית, שמאוד מרגשים אותנו".
ספיר משתף כי עמית היה אדם מאוד חברותי, ונגע בליבם של הרבה אנשים בכל מקום שבו היה, אחד הביטויים לכך היה מאות האנשים שהגיעו במהלך השבעה לנחם את משפחתו. "היה לו לב גדול, כל שקל שהרוויח היה מייד קונה מתנות לאימא שלי, לאחייניות שלו, אהב לפנק את כולם". רבים מחבריו משתתפים בהתנדבויות שונות לזכרו ומעבירים שיעורי תורה לעילוי נשמתו. לאחרונה, החליטה משפחת כהן להקים מרכז רוחני ביישוב כרמית לזכר עמית. "כרמית הוא יישוב מעורב של דתיים וחילונים, מלבד בית הכנסת, אין כרגע מקום ללמוד שיעורי תורה, ולכן החלטנו להקים מרכז רוחני כדי שכל מי שירצה לבוא, ילמד תורה ויתפלל לזכרו של עמית. אנחנו משפחה מאוחדת אבל עם פצע מאוד גדול וזה יעניק להורים שלי קצת אור", מוסיף ספיר.