בהתרגשות גדולה שבו אתמול (ראשון) לישראל שלוש מהישראליות שהיו חטופות בשבי חמאס במשך 471 ימים. אמילי דמארי, דורון שטיינברכר ורומי גונן הועברו לבתי החולים ונפגשו עם בני משפחתן. מי שמבין יותר מכולם מה עובר על שלוש השבות ברגעים של השחרור זה מי שהיה שם. חן גולדשטיין-אלמוג, ששוחררה בעסקה הקודמת סיפרה לניב רסקין ב"חדשות הבוקר" על התחושות שליוו אותה כשצפתה ברגע החזרה של הבנות. "התרגשות גדולה, מאוד מרגש. אנחנו זוכרות את הרגעים של האימה, עזה היום הרבה יותר בבלגן משאנחנו יצאנו. זה היה תמונות קשות איך מוציאים את הבנות ומפלסים להן את הדרך, פחד אלוהים עד ההעברה עצמה", אמרה.
הבנתן את הסיטואציה?
"כן, אבל יש פחד מוות עד הרגע האחרון, אגם אמרה: 'לא מתנו עד היום, אנחנו מתות היום'. זו הייתה העברה מורטת עצבים, המתנות ממושכות. המון חמאסניקים שמקיפים אותך, העברה משפילה מחמאס לצלב האדום שהוא ללא נשקים. כל ההמון מתקבץ סביב הרכבים ויש פחד מוות. ההמון לא מרפה עם מקלות ואבנים. זה יום שלא יישכח, הפחד עד הרגע האחרון".
המפגש עם המשפחה מקהה במעט את הצלקת?
"זה תהליך. החזרה אצלנו הייתה שמחה עם הרבה עצב, בעלי וביתי הבכורה נרצחו ב-7 באוקטובר. זה היה יום השמחה הכי עצובה של חיי. אנחנו עובדים על זה לאורך כל השנה, מעבדים את כל מה שעברנו. במקרה שלנו אי אפשר לחזור הביתה גם. הבנות צריכות להתחיל את תהליך השיקום, החדר והמשפחה שלהן מחכות להן. אני מניחה שיקבלו את העזרה כדי להתמודד".
סיפרת הרבה על הרגע שלפני השחרור, התחינה של הבנות שלא ישכחו אותן.
"הייתה שמחה והתרגשות גדולה שזה קורה בעבור חלק מהחטופים והמשפחות, כל אחד ואחת זה חיים. היו הרבה מחשבות על מי שעדיין שם. הצמות סימלו שגם מי ששם עדיין בחיים".
מה הדבר שהן הכי צריכות כרגע?
"מעטפת משפחה קרובה, זה ימים מאוד אינטנסיביים. עשו את זה איתנו בהמון רגישות, תוך תהליך של בדיקה מתמדת, המון דברים לטפל בהם. צריך בדיקות רפואיות וסיוע רגשי, התקשורת זה רק בהמשך. צריך להגן ולשמור עליהן מתקשורת בשלב הראשון למרות שבהמשך אתה מחפש את התיעוד מהחזרה. הן עברו המון".
החטופים האחרים יודעים מה קורה?
"אם היו ביחד אז יש להן מושג, הן בטח עסוקות בספקולציות. זה מה שאנחנו עשינו, מחשבות על מי ייצא. אני מקווה שהשחרור נותן תקווה שזה תכף גם הן, שלא ישברו. אני מקווה שיאספו את עצמן מהר כי הן צריכות להיות כאן גם".