אם בא לכם להעביר זמן איכות עם התינוק שלכם, שחיית תינוקות היא בהחלט אופציה; בשנים האחרונות הפכו שיעורי השחייה לתינוקות ולפעוטות לפופולריים מאוד, ותפסו מקום נכבד בשוק חוגי הפעילות ההתפתחותית.
מי שהתנסה וקפץ למים, בדרך כלל נשבה בקסם וממליץ על החוג בחום. בנוסף לחוויה המשותפת להורה ולתינוק, מומחים בתחום מדווחים כי הפעילות מחזקת מאוד את גוף התינוק.
לדברי אורי סלע, מדריך ותיק ללימוד ואימון שחייה לתינוקות ולילדים בעלי צרכים מיוחדים, ומנהל מרכז עולם המים, התחום הגיע לארץ לפני כ- 15 שנה ומאז רק ממשיך להתפתח. "עם הזמן התחום הפך מסודר יותר", הוא אומר. "צצו הרבה מרכזים, הבריכות השתכללו ומשרד הבריאות החל לקבוע קריטריונים נוקשים יותר לתנאי הבריכה".
שחייה: שיפור המוטוריקה ושיווי המשקל
שחייה של תינוקות מקושרת עם התפתחות גופנית: חיזוק חגורת הכתפיים, שיפור המוטוריקה הגסה והעדינה, חיזוק סיבולת לב-ריאה, שיפור הקואורדינציה ושיווי המשקל.
סלע: "זה המקום היחידי שבו דוחפים מים ועובדים כנגד התנגדות, בניגוד לשכיבה על הגב. הפעילות במים מלמדת גם הרבה על תעוזה – אנחנו מלמדים את הפעוטות להשפריץ עם הידיים והרגליים על המים וזה מצחיק אותם והם לומדים לא לפחד מזה. זה חשוב להתפתחות.
"יש ילדים בני ארבע שמגיעים לבריכה ומפחדים להרטיב את הראש, כשכל אמבטיה הופכת לסיוט. אבל בפעילות כזו לפעמים מספיקה פעם אחת כדי לשחרר מהם את הפחד".
"השחייה מקנה גם הסתגלות למים", מוסיפה לימור שפירא מ"צוללים עם לימור", מדריכת שחייה לתינוקות והידרותרפיסטית. "אימהות רבות מפחדות שהתינוק יבוא במגע עם מים – שלא ייכנס לו לעיניים או לאוזניים, ואז גם הילד גדל להיות כזה".
גם סלע וגם שפירא מעידים כי הפעילות הפכה פופולרית דווקא בקרב אבות, שנהנים מזמן האיכות עם התינוק בימי שישי.
בדרך כלל משתתפים בקבוצות פעוטות עד לגיל שלוש-ארבע שנים. עד גיל שישה חודשים קיים רפלקס עצירת הנשימה שמגן על העובר מפני כניסת נוזלים למערכת הנשימה, ומסייע בשלבים הראשונים בפעילות. עם הזמן מוחלף הרפלקס בלימוד רצוני של עצירת הנשימה. סלע מציין כי השחייה יכולה לתרום דווקא לפגים, שחלשים יותר מבחינה התפתחותית. השחייה מומלצת לכל תינוק עם בעיה כלשהי – החל מחגורת כתפיים חלשה או טרטקוליס (שריר צוואר קצר) ועד לבעיות חמורות יותר.
הפעילות בדרך כלל מתרחשת במים בגובה כזה שההורים יכולים לעמוד בו. הבריכה מחוממת, בעלת סרקולציה טובה, מתאימה במיוחד לתינוקות (32-34 מעלות), וחייבת לעמוד בתקני ההיגיינה של משרד הבריאות.
ישנן בריכות שמחוטאות באמצעות כמות קטנה מאוד של כלור שמבוקרת במערכת אוטומטית, וישנן בריכות שמחוטאות באמצעות מלח - מערכת החיטוי מייצרת את הכלור בעצמה, בנוסף לכמות קטנה של חמצן. כך או כך, הכלור אינו מורגש.
לדברי סלע פעילות השחייה כוללת משחקים והפעלות, שמותאמות להתפתחות הילד, כשהמדריכים מנחים את ההורים כיצד לנהוג. לדוגמה: תוך כדי שירה מזיזים את התינוק ימינה, וכיוון שלא נוח להם הם מנסים להתיישר, אבל אין להם כל כך כוח ולכן הם בועטים ברגליים בעיטה צידית. בעיטה כזו מפתחת את האיזון וואת שיווי המשקל ומחזקת את הרגליים.
סלע: "ברגע שהרגליים חזקות והפעוט בועט מתחת למים הוא יצליח לזחול ביתר קלות ולעמוד ביתר קלות כי חיזק את שרירי הבטן. גם בקבוצה, כל תינוק מקבל את הדגשים האישיים שלו, ולפעמים גם נותנים להורים שיעורי בית לביצוע באמבטיה".
מה עושים בשיעור?
בפעילות עושים שימוש באביזרי עזר שונים: חישוקים, נדנדות, מזרונים, טרמפולינה, בובות של דגים וסוסוני ים, וסנפירים. ברוב המקומות מתקיימת הפעילות פעם בשבוע במשך חצי שעה. כשההמחירים נעים בין 250 ל- 350 שקל בחודש. בדרך כלל ממליצים להביא חיתול בריכה חד פעמי או חיתול רב פעמי. בחורף מומלץ להתלבש היטב ולהצטייד בכובע עם כיסוי לאוזניים.
לימוד השחייה עצמו הוא הדרגתי. לדברי סלע, בחודש הראשון התינוקות מסתגלים למדריך, לבריכה ולאווירה. לאחר חודש מתחילים בצלילות והכנסת הפנים למים. בהמשך עובדים על חיזוק השרירים, הקואורדינציה, שיווי המשקל, הנשימה והביטחון העצמי.
עד גיל שנתיים מתאמנים בעיקר על עיגולים בידיים ובעיטות ברגליים, כהכנה לשחייה. כך, כבר בגיל שנה פעוטות יכולים לשחות ולהגיע לקיר לבדם. בגיל שנתיים הם יכולים לשחות כבר לאורך ארבעה מטרים לבד מתחת למים. בגיל שלוש הם מתאמנים עם סנפירים ועובדים על חגורת הכתפיים כדי להרים את הראש מעל המים ולנשום. אחר כך הם כבר לומדים שחיית חזה מלאה.
לאילו תינוקות שיעורי השחייה לא מומלצים?
שפירא: "אין תינוקות כאלה, מלבד כאלה שיש להם בעיה בריאותית בה אסור להם להיכנס למים. אין גם סיבה לחשוש מדלקות אוזניים".
סלע: "כיוון שהמים של הבריכה מאוד עדינים, דומים למי שתייה ועם מינון מאוד נמוך של כלור, אין ממה לחשוש".
תינוקות מסוימים עשויים בשלב הראשון להפגין חשש או חוסר נוחות. דרושה תקופת הסתגלות של לפחות חודש עד שלושה חודשים. "יש ילדים שלא מתחברים", אומר סלע, "כמו תינוקות שעברו חוויה לא חיובית בלידה או באמבטיה, בלעו מים ומאז הם חרדים, או חוו לידה טראומטית כמו ניתוח קיסרי או לידת וואקום. ילד יכול להיות חרד למים, אבל אם ההורה יביא אותו כל שבוע בעקביות ויקשיב למדריך, הילד ילמד לא לפחד".
עם זאת, סלע מזהיר הורים חרדתיים שלא להעביר לילדים את הפחד מהמים: "אם האם או האב חרדים כל הזמן, ולא מסוגלים לעמוד מהצד בלי לפחד שהילד יבלע מים או חלילה יטבע, לא בטוח ששווה להם להגיע. זו פעילות מדהימה, כיפית, משפרת ומחזקת, אבל לא בכל מחיר".
שפירא: "זו פעילות מאוד מיוחדת וילדים מפיקים מכך המון. הורים מספרים על ילדים שהופכים חזקים, אסרטיביים ודומיננטיים בהמשך".
