מגילת אסתר מספרת את סיפור ניסיון השמדת יהודי ממלכת פרס בימי המלך אחשוורוש שמלך במאה החמישית לפני הספירה, והצלתם המחוכמת. המלך החשוב שגר בעיר שושן ערך משתה גדול, אליו ציווה להביא את אשתו היפה, ושתי. אולם ושתי סירבה לצו בכל תוקף. אחשוורוש גירש את ושתי ויצא בחיפוש אחר מלכה חדשה.
שליחיו של אחשוורוש הביאו לארמון נערות טובות מראה רבות. אך המלך רצה רק אחת ויחידה: את אסתר, יתומה ובת דודתו של יהודי בשם מרדכי. מוצאה היהודי של אסתר נשמר בסוד. במקביל, מרדכי ששימש כפקיד בארמון, חשף קנוניה של שני שומרי המלך (בגתן ותרש) שרצו להתנקש בחיי המלך. אסתר שהודיעה למלך ושמו של מרדכי נכתב ב׳ספר דברי הימים׳.
למלך אחשוורוש היה שר מרושע בשם המן, שציווה על כולם להשתחוות לו. מרדכי סירב לכרוע ברך, ובעקבות כך דרש המן נקמה וביקש את אישורו של המלך להשמיד את היהודים. המן הפיל פור והתאריך הנבחר להשמדה היה י״ג באדר. כשמרדכי גילה את הגזירה, הוא יצא לרחוב בבגדי אבל וכל היהודים בפרס צמו.
אסתר פנתה למלך וביקשה שיערוך משתה לו ולהמן. בתום המשתה פגש המן את מרדכי ששוב לא השתחווה ובעצת זרש אשתו הקים לו עץ אדיר לתלייה. בלילה נדדה שנת המלך, שביקש שיקראו לו ב׳ספר דברי הימים׳ ונתקל בסיפור על מרדכי. למחרת שאל אותו המלך איך כדאי לגמול לאיש אשר המלך חפץ ביקרו, והמן, שחשב שמדברים עליו, הגזים במחוות כבוד: בגדי מלך, סוס אציל ותהלוכה בעיר. אחשוורוש ביקש מהמן שיבצע את כל המחוות על מרדכי היהודי ויוליכו בעצמו בעיר.
אסתר ערכה משתה שני בו שאל אותה המלך מה תרצה לקבל ממנו, עד חצי המלכות. אסתר חשפה את מוצאה וביקשה שיציל את חיי עמה. היא האשימה את המן בכל, והמלך ציווה לתלות אותו על העץ שהכין למרדכי. המלך העביר למרדכי את טבעת החותם שלו וכתב חוקים נוספים ובהם נתן ליהודים אפשרות להתגונן בפני אויבים. היהודים חגגו את הצלתם מגורל אכזר בשתייה, סעודות, משלוחי מנות ומתנות לנזקקים.
