עולם התרבות לילדים עובר עדכון גרסה בשנים האחרונות. בסרטי דיסני, הגיבורות הנשיות כבר לא מחכות לנסיך שיבוא להושיע אותן, הן לוקחות את גורלן בידן. הייצוג הנשי החליף את שמלות המלמלה ונעלי הזכוכית ברעיונות של מרד והעצמה. השינוי הזה מחלחל גם לאופרה, אמנות שמנסה בשנים האחרונות להגיע יותר ויותר לקהל הילדים. "חליל הקסמים" של מוצארט, באופרה הישראלית בבימוי שירית לי וייס, מתייחס גם הוא לשינוי בייצוג המגדרי. "הנסיכה פמינה כבר לא מחכה לנסיך שיציל אותה, היא לא פועלת על פי תכתיבים וגם לה יש מה להגיד", אומרת שירית.
הנסיך טמינו, יוצא למסע חיפוש אחר הנסיכה פמינה, בממלכתו של זרסטרו. בדרך הוא פוגש את מלכת הלילה ושלוש העוזרות המסתוריות שלה. הוא אוחז בדעות קדומות על טוב ורע, מתמודד עם פחדיו הגדולים ביותר, ולומד עוד כמה תובנות חשובות על החיים. כל זאת כשהוא נושא איתו חליל קסם שיש בכוחו לקרב בין בני האדם ולמגר את הפחד. האם הוא ימצא את האהבה?
חליל הקסם של מוצרט הוא האופרה האחרונה שהלחין, אשר נחלה הצלחה גדולה מיומה הראשון. יש בה את כל המרכיבים שיכולים לדבר גם לקהל המבוגר וגם לילדים: נסיך ונסיכה, ומלחמת האור באפילה. זהו סיפור מסע, שבמהלכו מגיע טמינו לכמה תובנות על בני האנוש. "שימרתי את הבסיס ואת סיפור המסע הפנימי של הדמויות אבל יש התייחסות לעניין המגדרי", אומרת שירית, "לפמינה שמוצגת באופרה המקורית כנסיכה פסיבית, שמחכה שיבואו להציל אותה, יש מה להגיד והיא לא פועלת לפי תכתיבים. שמתי דגש על הנושא הזה בשפה הויזואלית - בעיצוב הדמות, באופן בו היא מתנהלת על הבמה, ובטקסטים (בדיאלוגים שכתבה קרן חובב). בסיפור המקורי, פפגנה ניתנת כמתנה לפפגנו, בזכות העובדה שעמד במשימות. בגרסה הנוכחית, יש סיפור היכרות של שני אנשים, שצריכים לעבור משהו, כדי להבין שהם מיועדים אחד לשני. יש כאן גם התייחסות לקבלה של השונה. לא כל מה שנראה לנו באופן מסוים, הוא אכן כך. כשאנחנו לא מכירים משהו, אנחנו מתרחקים ומפחדים, המסר הזה הוא תמיד רלוונטי".
בנרטיבים לילדים יש נטייה לייצר דיכוטומיה בין הטוב לרע, אך גם את ההפרדה הזו שירית ביקשה לשכתב. "בכל אדם יש את כל הצדדים ואנו צריכים לגלות אותם כדי להכיר אחד את השני. דרך הרוע של הגיבור, אנו מגלים את הביקורת החברתית".
כשחושבים על אופרה, על פניו היא לא נתפשת כנגישה במיוחד למבוגרים, על אחת כמה וכמה לילדים. "מבחינה מוזיקלית, ילדים הם קהל יותר פתוח מאשר מבוגרים. הם לא מכוונים לקונבנציות, לא נרתעים, מתחברים לסיפור, לרגש ולמוסיקה. לא מדובר כאן בקהל שעושה אבחנות בין ז'אנרים. אולי יש מחסום של כמה שניות כשהם צריכים להתרגל לכך ששרים גבוה, ואז הם מתחברים כמו לכל דבר. אני לא פועלת מהמקום של "הנגשת" האופרה, אלא שואלת איך אני רוצה לספר את הסיפור ואיך אני הופכת אותו למעניין. בדרך עשיתי ויתורים על תכנים שלא מתאימים לילדים, כמו הדמות של מונסטו, שבמקורה היא דמות של עבד אלים על גבול האנס", אומרת שירית ומוסיפה שמניסיונה כהורה, החיבור לאופרה נוצר מעצם החשיפה של הילד למוזיקה הזו, למופע והתזמורת. "אני באתי מבית מזרח אירופאי, שמנגנים בו מוזיקה קלאסית ואכן ניגנתי על המון כלים. אני לא הורה שדוחף לשם בגלל המקצוע שלי, אבל אני רואה על ילדיי שלי, (ילד בן 11 ותאומות בנות שלוש וחצי) שהם אוהבים את החוויה של הצבעוניות והעוצמה של התזמורת החיה על הבמה".
זמרת האופרה הצעירה ענת צ'רני, המופיעה ב"חליל הקסמים", הפכה בעצמה לאם לאחרונה. היא מספרת שהפעם הראשונה ששמעה אופרה הייתה בגיל 18. "לעומת זאת, התינוקת שלי נחשפה באופן אינטנסיבי לאופרה כבר בזמן שצמחה בבטני, משום ששרתי בהמון הפקות והופעות במהלך ההיריון. היום אני חושפת אותה גם למוזיקה קלאסית, ג׳אז, מוזיקה ישראלית וצרפתית ובעיקר למוזיקה מתוך מחזמר שאהוב עליי מהילדות “Emilie Jolie”. אימא שלי הייתה משמיעה לנו את המוזיקה הזאת כשהיינו ילדות".
ענת מאמינה שאין צורך "להתחנף" לקהל "אבל הנגשה זה משהו שבאופרה הישראלית עובדים עליו המון. בין אם מדובר בהופעות אופרה ברחבי העיר בחינם, פעילויות חינוך המציגות את עולם האופרה כבר לילדי הגן ובית הספר, פרויקטים קהילתיים, בהם מעלים אופרה מתורגמת לעברית עם קהילה מסוימת וסולנים מהאופרה הישראלית ועוד ועוד.. מאוד קל להתאהב בעולם הזה", מוסיפה ענת.
"חליל הקסמים" מאת מוצרט, בתרגום אהוד מנור 17-18 באוקטובר 2018 בשעה 17:00 בבית האופרה בתל – אביב.