ילדים הם יצורים סקרנים ויצירתיים. הם יכולים לשבת דקות ארוכות בלנסות להבין איך משהו עובד, או להפליג למחוזות הדימיון שם כלום לא קיים מלבד העולם המדהים שהם בראו לעצמם בראש. היכולת הזו לברוא עולם היא משהו שמומלץ מאוד לטפח – השיח הנוכחי אצל מומחים לחינוך ומקצועות העתיד מדבר על החשיבות העצומה שיש בפיתוח דמיון וחשיבה יצירתית אצל ילדים. הסיבות לכך מדברות מעצמן: אנשים יצירתיים הם אנשים שמחים יותר ובעלי גמישות מחשבתית ויכולת אילתור מהירה יותר לפתרון בעיות. תכונות שבהחלט יסייעו להם להשתלב טוב יותר בעולם דינאמי המתפתח בקצב מסחרר.
הדימיון, או איך לדמיין ולחשוב באופן יצירתי, היה נושאו של חוג שהעברתי במשך כמה שנים לילדים בגילאי בית ספר יסודי. מתברר שלדמיין ולהיות יצירתיים אפשר תמיד. אתם לא חייבים לרשום את הילדים לחוג יקר – יש לא מעט פעילויות מהנות שאתם יכולים לעשות איתם בכל רגע פנוי, והן לא דורשות הכנה מיוחדת ויכולות להשתלב באורח החיים האינטנסיבי שלכם ושל ילדכם. תוכלו לעשות זאת לפני ארוחת ערב, בזמן האמבטיה, בתור לקופת חולים, בזמן נסיעה באוטו או ברכבת או אפילו לפני השינה. מעבר לתרגול של חשיבה יצירתית, תרוויחו גם זמן של הנאה משותפת והזדמנות להיכרות טובה יותר עם הצאצאים.
בטח שמעתם לא מעט פעמים את המשפטים "אמא משעמם לי!" או "אמא מה עושים עכשיו?", אז אין הזדמנות טובה מאשר שעמום להראות לילדים ששעמום יכול להיות פתח להרבה מאוד כיף. יש לא מעט הפעלות שלא דורשות מאמץ מיוחד חוץ מאשר להיות נוכחים בפעילות, ובעיקר אין גבול. אפשר להמשיך ולהמציא פעילויות מעולמם של הילדים.
הכלל היחיד שמומלץ ליישם הוא ששיפוטיות היא מחוץ למשחק. גם אם ילד מתקשה בהתחלה לדמיין, ולא מצליח להוציא מעצמו הרבה, חשוב שנעודד אותו על כך שהתאמץ וניסה. אולי אפילו נשתף אחד את השני באיפה היה לנו קשה או קל. ועוד דבר, לא פחות חשוב: אפשר גם להמציא דמות כועסת או רעה. זו דרך נפלאה להתנקות מרגשות שליליים. במילים אחרות: תנו לילדכם לבטא את כל מה שעולה בדמיונו. זו גם הזדמנות לשוחח על ההבדל בין מחשבות שאינן מזיקות לבין פעולות.
אחרי תרגול ממושך של חשיבה כזו מחוץ לקופסה, אתם עלולים להיות מופתעים מעצמכם. ייתכן שברגע של אתגר חינוכי, תמצאו את עצמכם פועלים שונה מהרגיל, ותמצאו דרך לא שגרתית שתביא לדיאלוג זורם ושמח יותר עם ילדכם. אתם מכירים אותם הכי טוב, ותחליטו לבד מה הגבול שלכם. עם זאת, אל תפחדו לתת דרור לדמיונכם. אחרי הכל, גם לכם עוד יש כזה.
מי יישב בכסא הפנוי: פעילות לזמן המתנה
פעם נסעתי עם הילדים שלי בנסיעת רכבת ארוכה. היה לידנו מקום פנוי אז שאלתי אותם מי הנוסע הדמיוני שייכנס וישב במקום הפנוי. מפה הם החלו להפליג בדמיונם ולהמציא סיפורים על נוסע שנכנס עם מזוודה ואבני חן כדי למכור ולהציל את משפחתו, או ילדה יתומה שנוסעת לפגוש את הוריה המאמצים וכו'.
משחק כזה אפשר לשחק בזמן המתנה לרופא, בתור לקופה בסופר או בכל מקום שיש בו זמן מת. הציעו לילדכם לחשוב על דמות בלתי נראית שקיימת בחדר, שרק הם מסוגלים לראותה. על כל אחד להמציא את הדמות הבלתי נראית שלו ולספר מי היא, מה הסיפור שלה, מה היא עושה כאן ועוד. תתפלאו מה המוח של ילדכם מסוגל ליצור. זו הזדמנות מצוינת להכיר את עולמם וגם את עצמנו. טיפ לשדרוג: קחו אתכם בתיק עט, כמה צבעי עיפרון ופנקס. ילד שמעוניין יוכל גם לצייר את מה שראה בדימיון.
בוראים עולם הפוך: פעילות לארוחת הערב
אי אפשר שלא להזכיר את החשיבות של חיזוק הקריאה והכתיבה לילדים כשמשחקים באותיות ומילים, והנה פעילות שמתאימה לילדים שכבר קוראים או כותבים, אפילו אם הם בראשית התהליך. הרעיון הוא שמתחילים לדבר הפוך, או להפוך מילים מהסוף להתחלה: "ריבעת יל תא חלמה השקבב?" (תעביר לי את המלח בבקשה?)
"שי כל מפש?" (יש לך שפם?)
"מיעט" (טעים)
"אמא ינא בהוא כתוא" (את זה תנסו לפרש בעצמכם).
ילד יכול לדבר והשאר מקשיבים לו, או הורה אחד מתחיל והשאר מקשיבים ומנסים לפענח. כל מה שצריך זה נייר וכלי כתיבה. אפשר גם להוסיף לתרגיל הזה תחרות קטנה – כל מי שמפענח מקבל מדבקת סמיילי. מי שמקבל בסוף הכי הרבה זכאי לפרס. זה יכול להיות פינוק של מסאז' או דגדוג, או שהזוכה הופך להיות מלך או מלכה ליום אחד ומאותו הרגע כולם מפנקים אותו.
מספרים ציור או צילום: פעילות לחובבי אמנות
בין אם אתם משוטטים בספרי אמנות שיש בבית, עוברים למחשב ומחפשים בגוגל או אפילו משקיעים ממש והולכים לספרייה – הרעיון של לדבר ביחד על יצירות וציורים שאוהבים היא פעילות מהנה מאוד עבור ילדים וגם הזדמנות נהדרת להיחשף לאמנות. אז מה עושים? כל אחד מבני המשפחה או מי שמשתתף בוחר לעצמו יצירה של אמן או צילום שמדבר אליו. ברגע שכל משתתף בחר, כל אחד חושב עם עצמו למה הוא בחר את התמונה או הציור הזה, למה הוא מדבר אליו, מה האווירה שמושרשת בו ואיזה סיפור הוא מספר.
בשלב הבא, אם רוצים, אפשר לפתח את הסיפור שיש בתמונה – כלומר להמציא לתמונה הזו סיפור, או לדמות שבה או לחפץ. תתפלאו כמה אנחנו מרגישים ויודעים מבלי להיות מודעים אפילו, וכשרק נותנים לזה דרור זה פשוט יוצא החוצה. אין צורך להמציא סיפור שלם, התהליך הוא זה שחשוב. ואין צורך גם לכתוב, בעיקר למי שמתקשה בכתיבה או לא אוהב. אפשר לצייר ציור בהשראת התמונה, לכתוב, להציג בעל פה, כל דרך שמבטאת את מה שבא לכם לספר או להמציא.
חושבים ופועלים מהבטן: פעילות לזמן שיטוט או טיול
אחרי שהמצאנו סיפורים ליצירות האמנות האהובות שלנו, אפשר לקחת את אותו רעיון ולהוציא אותו מהבית. אפשר לעשות את זה כאשר המשפחה משוטטת בשכונה לעת ערב, או במקום אחר – בזמן טיול או מקום לא מוכר. אפשר גם להחליט שכל פעם בוחרים מקום חדש וכך גם נחשפים למקומות חדשים, ריחות, צבעים ומראות שונים – כל מה שמגרה את החושים. כל אחד לוקח את הסלולרי שלו ומצלם משהו שמושך אותו בעין. ההנחיה היחידה היא לפעול מהבטן, לא לחשוב למה אלא פשוט לצלם. אחר כך יושבים ביחד ומשתפים. למה צילמתי את מה שצילמתי, מה מעניין לי פה, מעלים רעיונות על מה יכול לקרות לדמות שצילמתי ומה הסיפור שלה. גם פה המטרה היא שנפעיל את הדמיון ונמציא. משקיענים יכולים גם לצלם סרטון. ואם כבר מדברים על בילוי משפחתי, אפשר בהחלט לקנח אותו בפיצרייה או בגלידה השכונתית.
תמי בראון אלקלס היא סופרת ילדים, תסריטאית ומחזאית, מחברת "המאפייה של הציפורים" שפורסם בהוצאת מטר