נכון שבפרסומות לאתרי שידוכים תמיד מראים זוג שכאילו מתקוטט במטבח-של-תכנית-בוקר: "אתה התחלת איתי", מצחקקת האישה; "לא, את התחלת איתי", מצחקק הגבר וככה הם ממשיכים למשך דקה או שתיים או תשעים, עד שהם מציירים לב ונשענים זה על זו בשעמום? ובכן, תמיד כשאני רואה את זה אני תוהה: מה נסגר עם גברים שמתעקשים שהאישה היא זו שהתחילה? הלו, אפילו אם זה נכון - קל וחומר אם לא - ממליצה לכם להודות שאתם אלה שרציתם, חיזרתם, כבשתם. אתם גברים, לא? תודה.
* * *
אז מה, איציק, אתה בא לכאן הרבה? אבא שלך גנן? אמא שלך גננת? יש לך משהו עצוב בעיניים, בוא נישן כפיות כדי לראות את נטלי וקטיה מתחרפנות טוטאלית, מה אתה אומר?
וואו, תנו לי רגע להיזכר מתי התחלתי עם מישהו, אהממ, אה, יש לי: לפני שלוש שנים, קראו לו תומר, ואני ניגשתי אליו בנונשלנטיות ואמרתי לו שלקחתי לו את האף. הוא בתגובה התחיל לבכות בעגלה אז אמרתי לאמא שלו שאני חייבת לעוף ויאללה ביי, אתם מבינים, אני לא מתחילה עם גברים מעל גיל שנתיים וחצי, אצלי זה חוק.
ולא שבשנות רווקותי הייתי צריכה להתאמץ במיוחד לציית לו; סליחה, אני אישה. אין בי שום יצר כיבוש, על כן גם לא צורך לצאת למרדף. יותר מזה: כשכבר הייתי יוצאת לדייט נחשק, נהגתי לעפעף מעל ההפוך באדישות, "אז אתה עורך דין וטייס וכירורג, סבבה, הולכת רגע לשירותים טו ריפרש מייסלף, תזמין לי סלט ירוק עם רוטב בצד, כן?"
אגב, גם אתם קצת רוצים למות בכל פעם שקטיה מפלרטטת? לא יודעת, כשהיא מסתכלת לאיציק בעיניים אני מרגישה קצת כמו זבוב על הקיר בחדר שינה של זוג חרמן; קחו חדר, בחייאת, אתם גורמים לי להרגיש מיותרת בסלון שלי.
ונטלי מביטה מהצד ומכריזה: "אם הייתי יודעת שהיא בקטע שלו, לא הייתי נכנסת לזה בכלל". כן, ברור. פאסון הוא שמך השני.
* * *
איך הפך איציק לאליל הבנות, רק אלוהים יודע. רבאק, הבחור עושה שעווה ומסתובב עם סמרטוט על הראש, מה לסקס-אפיל ולזה? מצד שני הבן אדם מסוגל לייצר מתח מיני גם עם עוף קפוא אז לכו תדעו, אולי פנים מול פנים יש שם איזה שארם.
מצ'ארמרים מקצועיים מסוגו הכי צריך להיזהר: מצד אחד הם יגרמו לך לחשוב שאת מלכת העולם, מצד שני יש להם עוד אלף כמוך. הרי אם נטלי תודח מחר הוא יעבור לקטיה ואם קטיה תעוף הוא ידלג לרתם; למישהו יש בכלל ספק? זאת לא אהבה, סתם סדר עדיפויות.
עכשיו ודאי תגידו שאני שמרנית; "התקדמנו קצת, את יודעת", נוזפת חברתי ג', "היום נשים עובדות ומפרנסות ותולות מדפים ועושות הכל, בעצם, אז מה הבעיה שגם נתחיל עם גברים?" זה בדיוק העניין: גם ככה אנחנו עושות הכל, אם גם נתחיל עם הוד רוממותם, מה יישאר להם לעשות? חיים קלים, לא בבית ספרי.
"תדעי לך שגברים מאוד אוהבים נשים שמתחילות", מנסה ג' להאיר את עיניי, "זה אמיץ בעיניהם". ברור שיאהבו! ככה הם לא צריכים לעשות כלום! אני בטוחה שגם איציק מאוד מחבב את המצב שנוצר בבית; הנה שתי נשים מתקוטטות על לבו - מה רע? במקום לצאת לצייד, מגישים לו הכל על מגש של כסף, ושיהיה בתיאבון. אבל אומץ הוא לא תכונה שאמורה לאפיין נשים בתחילת מערכות יחסים. עדיף לעפעף.
"ומה אם נדלקתי קשות על מישהו שבכלל לא שם לב לקיומי?", תהתה חברתי. "מה אם אני רוצה אותו ממש והוא אפילו לא מסתכל לכיוון?" על זה אני אומרת: אם הוא לא מסתכל, לא מגיע לו שתהיי שם. ואם בכל זאת את סבורה שהבחור הזה הוא הטעם לחייך, נא לא ליפול לרגליו: תרמזי, תחייכי, תנסי לערב צד שלישי אולי. גם להתחיל אפשר בסטייל.
מה לעשות, עם כל הכבוד לקידמה, אנחנו עדיין רוצות להיות בצד הנחשק. נכון, גם האופי משחק פה תפקיד: יש גברים ביישנים ויש נשים שאוהבות ליזום. כמו כן, בסיטואציות מסויימות עדיף לפעול מאשר להרגיש פספוס לכל החיים; תמיד כדאי להקשיב לאינסטינקטים.
אבל אלה מקרים חריגים. באופן כללי, בכל מה שקשור ליחסים רומנטיים, אני בעד לשמור על חלוקת התפקידים המסורתית; בנושא הזה אני מעדיפה להישאר במאה ה- 19 מאשר לשחק אותה גבר-גבר.
או כפי שהיטיבה שיר להסביר לנטלי: "קחי צעד אחד אחורה, אם הוא מספיק רוצה אותך, הוא יבוא". באחריות.