ההאצ׳ימל'ז הם הצעצועים הנחשקים ביותר לחג המולד הקרוב. טירוף שלא נראה כמותו מאז בובות אלמו ההן שהגיבו לדגדוגים והטריפו אומה שלמה. גם הפעם מדובר בצעצוע חכם ומגיב, הרבה יותר מבעבר. בובות ההאצ׳ימלז הן בובות בסגנון ׳פרבי׳, שמגיעות במעטפת של ביצה, ורק לאחר שהילד ייצר עמן אינטראקציה איכותית וארוכה יתחילו לבקוע ובכך, למעשה, יהפכו לבובות ׳שלו׳ באמת, שיצאו בזכותו לאוויר העולם. אלא שהמומחים טוענים עכשיו שכל האינטליגנציה הזאת של הצעצוע מזיקה לילדים, שנמנע מהם המשחק עם צעצוע ׳טיפש׳ שדורש מהם הרבה יותר מאמץ.
ההאצ׳ימלז הפכו לכל כך פופולריות עד שהורים רבים מוותרים מראש ומודיעים לילדים כבר עכשיו שאין שום סיכוי שיצליחו לשים עליהן את ידם עד החג. תורים ארוכים בקור המקפיא משתרכים סביב החנויות כשהן מודיעות שהגיעו עוד האצ׳ימלז למלאי, ועדיין רבים יוצאים בידיים ריקות למרות המאמצים. הניו יורק פוסט נותן לכל ההורים המבואסים האלה סיבה לשמוח עכשיו, ואמור: אל תרגישו אשמים, הצעצועים האלה מלמדים את הילדים את כל הדברים הלא נכונים. ״הצעצועים המדברים אינם דבר חדש״, מזכירה נעמי שייפר ריילי, עיתונאית הפוסט. "אדיסון המציא בובה מדברת בשנת 1890 וילדים קטנים אף פעם לא יתעייפו ללחוץ על הכפתור ולקבל תגובה. חלקנו מאמינים שיש תועלת בבובה מדברת, יותר מבכזו שלא. זו טעות. מתברר שכמה שהצעצועים עושים יותר, ככה הילדים יעשו פחות״.
שרי טורקל, חוקרת ומחברת הספר ׳לבד ביחד׳ על יחסי הורים וילדים בעולם הטכנולוגי, חקרה בספרה, בין היתר, את היחסים של ילדים עם בובות הפרבי שלהם. רבים מהמרואיינים הצעירים של טורקל אמרו שבובה לא מדברת היא ׳עבודה קשה׳ יחסית לפרבי, כי השימוש בה דורש הרבה דמיון ויוזמה. "נשמע מצחיק שילד מתייחס למשחק כעבודה, אבל זוהי עבודתם של הילדים", מזכירה שייפר ריילי. "כך הם מתכוננים לבגרות קוגניטיבית, פיזית וחברתית. אנשים תמיד יחפשו את הדרך הקלה ביותר, ולמה להמציא משחקים כשמישהו כבר המציא אותם עבורך? אפשר ליהנות גם ממשחק כזה, אבל קודם כדאי ללמוד ליהנות משימוש בדמיון".
"אם תתן לילד בן שנה וחצי כמה כלי מטבח, מיד הוא יתחיל לשחק", אומר פיטר וויברו ממחלקת מדעי המח באוניברסיטת UCLA, "הוא ימציא ממלכה קסומה עם סיפורים על דובי שכל הזמן נשפך לו התה, וזו הדרך הנורמלית בה מתנהלת ההתפתחות האנושית. במקום זה אנו מציעים לילדים דברים שנדמה לנו שמפתחים אותם, במקום להניח להם לנהל את שני צידי האינטראקציה, ולא רק את הצד שלהם. כשהילד משחק עם ילד או מבוגר, הוא לומד את האישיות, התגובות והמילים של האדם שמולו. במקרה של ההאצ׳ימלז, התגובות צפויות לחלוטין".
"רובוטים חברתיים פותחים אפשרויות חדשות של התנהגות נרקסיסטית", מזהירה טורקל. "אנו לא מנהלים פה אינטראקציה עם יצור אחר. ילדים צריכים לפתח הדדיות ואמפתיה. אינטראקציה עם רובוט לא יכולה לדמות את זה".