"העגלה נוסעת אין עצור", כתב מאיר אריאל, ומחאת ההורים, שהתלכדה בחמישי האחרון לכדי צעדת העגלות ממשיכה גם היא ולא עוצרת באדום. עכשיו מכריזות הנשים שבראש הקבוצה שהן מצטרפות באופן רשמי לשביתת העובדים הגדולה המתוכננת למחר.
"החלטנו להצטרף לשביתה הגדולה מכיוון שיש דרישה ענקית מצד הציבור להמשיך ולהחריף את המחאה", מספרת עו"ד יעל ברדה, אחת המארגנות המקוריות. "לצערי, אני מודעת לכך שרוב ההורים לא יוכלו להצטרף כי הם לא גומרים את החודש ואינם יכולים להפסיד יום עבודה, למרות שהיו מאוד רוצים. לכן החלטנו, עבורם, ועבור כל השאר, לקיים בשש בערב צעדות עגלות נוספות כאות הזדהות, כך שגם מי שנאלץ לפרנס את ילדיו, ולא יכול לסכן את פרנסתו, יוכל עדיין להביע תמיכה. ההורים כבולים באזיקים לאוברדראפט שלהם, והסיכון הכלכלי הימיומי פשוט לא מאפשר לנוח. זו בדיוק הסיבה שאי אפשר לעמוד יותר בעומס הזה".
"סוף סוף הורים מדברים על הקשיים בלי להתבייש"
כמו כל המהפכה הזאת, התכניות נרקמות מרגע לרגע ובאופן ספונטני, ובעת הראיון לא יכולה היתה ברדה לספק תשובות סופיות לגבי מיקום ותוואי הצעידות, אך ניתן להתעדכן בפרטים בעמוד הפייסבוק שהוקם לשם כך. "הרעיון הוא לחזור, פחות או יותר, על האירועים של יום חמישי. צעדת העגלות יצאה כי ההורים לא יכולים יותר. יש משכנתא על דיור, ואז משכנתא שנייה על המסגרת לילדים וההורים כורעים תחת הנטל. זה פשוט קורע לב. על כל דבר קטן שאני מפרסמת בפייסבוק מיד מגיעות עשרות תגובות מאוד אישיות מהורים שחולקים את הקושי שלהם. זוהי זעקת ענקים. ממש כמו 'ויזעק', של בני ישראל במצרים. יש משהו מאוד יפה ואמיתי בכך שסוף סוף הורים מדברים על הדברים בלי להתבייש. הם מבינים שהגיעו למצב הזה לא בגלל דופי שלהם. זה לא כי התחתנו לא טוב, לא למדו מספיק, או שהם לא יודעים לנהל משא ומתן בבנק. זה ככה כולם. ויש פה משהו משחרר בצורה בלתי רגילה".
ברדה ויתר המארגנות, שמופתעות מאוד מגודל האירוע ומכך שהוא רק הולך ומתעצם, מתקשות לעמוד בפרץ הפניות אליהן, אבל שמחות מאוד לשאת בנטל. "אנחנו עובדות מאוד קשה בימים האלה, ומכירות בגודל האחריות שנמצאת על כתפינו. אנחנו נפעמות גם מהמנהיגות שלוקחים על עצמם אנשים בכל הארץ, מארגנים בעצמם דברים ומבקשים עזרה רק כשזה באמת נחוץ. יש קושי, אבל גם משהו סופר-משחרר. כמובן שכשרומי שלי לא הרגישה טוב בבוקר, זה לא היה פשוט. אנחנו ממשיכות, גם בימים אלה, להיות אמהות ונשים עובדות. לכן בדיוק פרסמתי שאנחנו מחפשות מתנדבים שאין להם ילדים, שיעזרו לנו קצת".
הנשים הוזמנו כבר לתכניות טלוויזיה ולוועדות כנסת שונות, אך בינתיים החליטו לסרב להופיע שם. "הפנייה שלנו מנוסחת ישירות לראש הממשלה", מסבירה ברדה את ההחלטה. "חקיקה משפטית בנושאים אלה דווקא יש לא מעט, אך היא תמיד נקברת. אנחנו רוצים שראש הממשלה יעשה משהו, וחשוב לציין שהחשבון שלנו הוא לא עם ביבי אלא עם כל ממשלות עשרים השנים האחרונות. אנחנו רוצות לראות תוצאות, מענה לדרישות שלנו, ולא משנה מי ראש הממשלה המכהן שימלא אותן. העיקר, כמובן, שזה יקרה, וכמה שיותר מהר".
"זה יהיה יום של מאבק משפחתי"
"אני בעלת עסק עצמאי והחלטתי לשבות מחר", אומרת אילת דר-וול, אם לשניים, יועצת בתחום הרווחה לחברות ומפיקה אירועים לחברות ופרטיים. "אני חלק ממטה מאבק העגלות של איזור השרון, ואני חושבת שההחלטה להצטרף לשביתה מתבקשת. חייבים להיות חלק בלתי נפרד מהמחאה הכללית, ולכן אני פשוט מבטלת ודוחה את כל התוכניות שיש לי למחר, את כל הפגישות, לא אענה לטלפונים שקשורים בעבודה ולא אעבוד בכלל. מחר בשש גם נצא לרחובות ונביע הזדהות. חשוב להראות נוכחות ומחאה שלא רוגעת.
"יש לי שני ילדים, בגיל ארבע ושנה, וגם הם יהיו איתי מחר. זה יהיה יום של מאבק משפחתי. זה לא רק עניין של הורים לילדים קטנים, זה מאבק של הורים בכלל, וגם של אלה שהם עוד לא הורים, כי הרי סביר שיהפכו לכאלה בשלב מסוים. אני עצובה על כך שאני לא רואה אפשרות להביא עוד ילד לעולם, והדרך לשנות את זה היא פשוט לא לרגוע. רק להמשיך עד שיגיע הפתרון, שאותו אני מעוניינת לשמוע ישירות מפיו של מר בנימין נתניהו ולא מאף אחד אחר. בלי זה, פשוט אין לנו עתיד פה".