השינוי התודעתי לגבי הקשר בין המזון לבין בריאות הגוף והנפש הוא אדיר. מרבית ההורים יודעים היום שעל מנת שילדיהם יתפתחו, יישנו טוב ולא יסבלו מהשמנת יתר, הם צריכים לאכול מסודר, ולהקפיד על תזונה שכוללת מספיק פירות וירקות וסיבים תזונתיים. אלא שבין ההבנה הזו ליישום נמצא עולם שלם של ג׳אנק פוד. אלמוג גולד-רוטנברג, נטורופתית ומרצה על אכילה טובה, מאמינה שהתפוח לא נופל רחוק מהעץ, וגם לא שקית החטיפים, ושכדי ליצור שינוי אמיתי ההורים צריכים להתחיל מעצמם.
״באחת הסדנאות שהעברתי סיפרה אחת המשתתפות שהיא אוכלת בריא כל היום, עד הערב. אז יש לה ולבן זוגה ריטואל קבוע: משכיבים את הילדה לישון ויושבים על חפיסת שוקולד אחת לפחות,״ מספרת גולד-רוטנברג. ״עוד סיפרה המשתתפת, שהגיעה לסדנה עקב הרגשת עייפות כרונית, שהשבוע האיצה בילדה ללכת כבר לישון. ׳אמא, אני יודעת שאת רוצה שאלך לישון רק כדי לאכול שוקולד׳, אמרה הצאצאית בת השש לאמה ההמומה. הרי השוקולד היה מוצפן גבוה במטבח, ויצא מהארון רק בשעות החשכה. ילדנו יודעים ורואים עלינו הרבה מכפי שאנו חושבים. הם גם מחקים אותנו, מסתקרנים לגבי דברים שאנו עושים, אומרים או אוכלים.״
גולד-רוטנברג מבינה שיש פה איזה דיסוננס בין דיבורים למעשים, כשמה שבאמת חשוב הוא מה שקורה בפועל. ״יותר ויותר קבוצות וואטסאפ של הגן ובית הספר דשות לפרטי פרטים בתפריט הצהרון, תכולת החטיפים בימי הולדת או בפיקניק הכיתתי, ולמרות זאת אחד מכל חמישה ילדים בכיתה א' בישראל כבר בהשמנת יתר, ואחד מכל שלושה ילדים צפוי להיות כזה בבגרותו,״ היא מספרת. ״למה זה קורה? יש הרבה סיבות: תרבות הצריכה, תעשיית המזון, פרסומות, ענין חברתי. אבל הדבר שהכי מעצב את תרבות האכילה של הילד הם אלה שילדו אותו. ההורים.״
העניין מוכח מחקרית. מחקר שנעשה בקרב כ-200 סטודנטים באוניברסיטת הארוורד בדק איזה אוכל עודדו אותם לאכול בילדותם. הכוונה היא לאוכל שהגישו בארוחות, הציעו לילד לאכול (גם אם סירב) או שההורים אכלו בנוכחות הילד. את המידע שהתקבל במשאל הצליבו מול ההורים. הממצאים הראו שבבגרותם, העדיפו אותם ילדים לאכול את סוג המזון שעודדו אותם לאכול בבית. לטוב ולרע, ברוקולי וכרובית אך גם דונאטס.
בסוף היום, למי יש כוח לחתוך סלט?
״כשמגיעים אלי הורים עם תלונה שהילד לא אוכל, בררן, מעדיף רק סוכר , דורש רק לחם לבן, מהר מאוד הסשן מתגלגל להרגלי האכילה ותפריט ההורים,״ היא מגלה. ״לגבולות, לתוכן המזווה. לרגשות אשמה והרבה פעמים לזיכרונות ילדות. במירוץ החיים הרבה פעמים נדחק המזון לקרן זית. בעיקר ההזנה שלנו. בסוף היום, למי יש כח לחתוך סלט? להקפיץ? להיות יצירתי ולגוון? בשביל הילד עוד נחתוך כמה ירקות, אבל רוב האנשים לא יעשו את זה בשביל עצמם. ובכן, השקעה וגיוון של ההורים בעצמם הוא המפתח לאכילה טובה של הילדים. גם אם בטווח הקרוב התוצאות אינן נראות לעין, לפחות ההורה מרוויח ארוחה מזינה ומפנקת וזורע את הרגלי האכילה של ילדיו כבוגרים.״
אל תוותרו על הארוחות המשותפות, מפצירה גולד-רוטנברג. ״יש חשיבות לשיח, לדבר המשותף הזה שייצור אצל הילד חווית אכילה נעימה, שייחשף גם לדברים שהוא אינו נוהג לאכול על השולחן וייראה את התנהלות הוריו. אולי יגיע הרגע שהילד יסתקרן ויבקש לטעום, ואולי לא. אולי יטעם ויעשה פרצוף. כדי להטמיע טעם חדש של מאכל חדש נדרשות לעתים 11 טעימות ממנו. חלק מתפקיד ההורים הוא לדאוג לתזונת עצמם. כן. הילדים כבר יקבלו את המסר, ומכאן הרעיון הוא לשחרר ובעיקר לסמוך על הילד. להמנע מלהסתכל לו בצלחת ולהעיר לו, לנסות לדחוף או לציין את אחיו מכרסם הירקות כדוגמה ומופת. קל להגיד וקשה לבצע. אני יודעת. חוויתי זאת בעצמי עם ילדי. עד היום.״
אלמוג גולד-רוטנברג, נטורופתית ומרצה על אכילה טובה במירוץ החיים תרצה בנושא איך לגרום לילדים לאכול טוב בשבת 25.11 בשעה 20:00 בת"א