המילה "כדורגל" מתארת ענף ספורט, שהעוסקים בו זקוקים, בעיקר לשני דברים: כדור, ורגל. נכון? לא במקרה של אדם דונאצ'י בן ה-10. הילד האנרגטי הפך זה מכבר לכוכב קבוצת הכדורגל של בית ספרו, וזאת למרות שהוא מתהלך על זוג רגליים תותבות.
"הוא סירב להפסיק להילחם"
דונאצ'י, שמתגורר עם משפחתו בלנרקשייר, סקוטלנד, סובל ממחלה נדירה שגרמה לכך שרגליו הפסיקו לגדול מעבר לעצם הברך. כבר כשלמד ללכת לראשונה, עשה זאת על גבי התותבות, אך כבר אז הזהירו הרופאים את הוריו שלא יוכל להתרוצץ כשיגדל, וודאי שלא לשחק כדורגל, הספורט האהוב על אביו. כשגדל אדם, ולמד לעמוד על שלו, תרתי משמע, החליט שהוא מעוניין לשחק עם חבריו, אך נאלץ עכשיו להתמודד מול התנגדותם של המורים בבית הספר, שלא רצו לשלב אותו במשחקי ספורט מול חבריו מחשש שיפצע את עצמו או ילדים אחרים. אדם לא ויתר. הוא הלך למבחנים של קבוצת הכדורגל של בית הספר במשך שלוש שנים רצופות, עד שכח הרצון שלו ניצח, והוא התקבל לקבוצה. כיום הוא השחקן המוביל. חוץ מלהיות חלק חשוב בקבוצת הכדורגל הבית ספרית, אדם מתמודד גם באליפות הסקוטית לצעירים בעלי מוגבלויות בשחייה.
"איש מעולם לא האמין שאדם יהיה חלק מקבוצת כדורגל אמיתית", מודה סבתו, נינה ריבס, בת 58. "כולנו קיבלנו את הגזירה שיש דברים שיהיו בלתי אפשריים בעבורו. כולם הבינו את זה, חוץ ממנו. הוא סירב להפסיק להילחם. הוא מעולם לא ראה את המגבלה שלו. הוא בטוח שהוא יכול לעשות כל דבר שיחפוץ בו, והוא מוכיח לנו שזה נכון".
לפעמים הרגליים נופלות
הרופאים הבחינו בהתפתחות בעייתית ברגליו של אדם עוד כשהיה ברחם, והוא נולד כשהחלק התחתון של רגליו חסר. את הסט הראשון של רגליים תותבות קיבל בגיל שנתיים, אז הדהים את הרופאים ואת בני משפחתו כשהשתלט עליהם תוך שבועות ספורים, והתחיל להתהלך.
"אדם הוא ילד אינטליגנטי שיודע בדיוק באיזה אופן הוא שונה", אומרת הרופאה של אדם, ד"ר נינה. "הוא פשוט יודע בדיוק מי הוא, ואין לו פחדים. אנחנו, הרופאים, לא עוצרים אותו ונותנים לו לעשות מה שהוא רוצה: לטפס על מתקנים, לשחק כדורגל ולשחות. אנחנו מאוד מתרגשים כשהוא מגיע להישגים, כי אנו מודעים לאתגר ולקושי בהם הדברים כרוכים. הוא משקיע את הנשמה".
הפרוטזות של אדם עשויות מתכת המצופה ספוג, וצבועות מבחוץ בצבע גוף. צריך להחליף אותן שלוש פעמים בשנה ולהתאים אותן למידותיו. אדם נופל לא מעט, בעיקר כשהוא רץ, ולא פעם הפרוטזות נשברות כך, דבר שמפחיד מאוד את ההורים, התלמידים ובני המשפחה. את אדם פחות.
תחילה, מאמן הקבוצה של בית הספר, ווילי שארפ, הסכים לצרף את אדם רק לאימונים, ובמשחקים הוא שימש כעוזר מאמן, אך יום אחד, כשראה אותו עומד ומשקיף על חבריו משחקים, החליט להכניס אותו למגרש. שארפ לא הצטער על כך. עוד באותו משחק כמעט הבקיע אדם גול.
"חששתי להכניס את אדם", מודה שארפ, שמאמן כבר 36 שנים. "אבל אחרי שקיבלתי רשות מהוריו וממנהל הקבוצה, החלטתי לנסות. כשהוא היה בפנים הבנתי שמי שאינו יודע על מצבו, אין לו סיכוי לדעת שהוא רץ על רגליים תותבות. הוא זז כל כך חלק. הוא שחקן מצויין, טוב כמו כל יתר הבנים, ואפילו יותר מוכשר מחלק מהם. עדיין, זו הרגשה משונה כשאחד הילדים בא ואומר לי: 'המאמן, הרגל של אדם שוב נפלה'. זה קורה מפעם לפעם, אבל אדם יודע בדיוק איך להתמודד עם העניין".