בצהרי שבת שעברה, אפרת ביטי אכדרי (43) מרמת גן לקחה את בנה קאי (6) ובתה הקטנה לבילוי בחוף צוק בתל אביב. בגלל אנשים חסרי אחריות, שמזהמים את הסביבה, הבילוי הזה הסתיים בבית החולים.
"יצאנו לבלות בחוף הצוק בתל אביב עם זוג חברות שלי ועם ילדיהן. קאי רץ שמח על החוף עם חבר, והיה בטווח הראייה שלנו, הבנות שיחקו קרוב למים, ועמדנו בקרבתן, פתאום מגיע לכיווני בחור שאני לא מכירה כשהוא נושא את קאי על ידיו. קאי צרח באימה, הסתכלתי על כף הרגל שלו, וראיתי שהיא ממש נבקעה לשתיים", מספרת יפעת, "הוא צרח באימה, הרגל מתנדנדת ומפלים של דם נוזלים ממנה. בשנייה הראשונה יצאה ממני צרחה, חשבתי שאני מתעלפת. אני אם יחידנית, והבנתי שאני צריכה להתעשת ולהיות איתו ובשבילו. שקשרתי את השמלה שלי על הרגל שלו, כדי לעצור את הדם, ואני והבחור שקאי היה עדיין על ידיו טסנו לעזרה ראשונה על החוף".
כשיפעת וקאי הגיעו לפרמדיקית, היא פתחה את הקשר, הזדעזעה מעומק החתך, חבשה ואמרה להם להתפנות מייד למיון. האמבולנס שהגיע פינה אותם מייד לתל השומר. "בשלב הזה עדיין לא הבנתי איך זה קרה לו. חברה שלי והבחור שנשא את קאי על ידיו – אני אפילו לא יודעת מה שמו, ואני מקווה שדרך הכתבה אצליח להגיע אליו כדי להודות לו באופן אישי - הלכו לחפש בחוף מה גרם לחתך הרציני של קאי, ומצאו מכסה של קופסת שימורים שהייתה על החול עם דם".
יפעת מספרת שכשהרופא התורן פתח את התחבושת, הוא "התרשם" מאוד מהחתך. "בהתחלה חשבו שזה יסתכם בתפרים, בגלל שהכול היה מגואל בדם ואי אפשר היה לראות מה קורה בפנים, אבל כשאורתופד מומחה הגיע הוא נתן לקאי זריקת טשטוש, ניקה את המקום ואז ראה שהשריר חתוך והגידים קרועים וחייבים ניתוח מורכב יותר, בהרדמה מלאה".
הניתוח ברגל ימין עבר בשלום. נכון לעכשיו, כל כף הרגל תפורה, ואסור לו להזיזה שבועיים, ולכן הוא צמוד למיטתו. "הימים הראשונים לאחר הניתוח היו מאוד קשים, הוא סבל מכאבי תופת, ולא הפסיק לצרוח עד שמשכך הכאבים התחיל לעבוד. הוא גם העלה חום והיה חשש לזיהום, לכן היו צריכים לבקע את הגבס כדי לראות שהאזור לא הזדהם. זה היה סיוט מבחינתו. הוא נלחץ ברגע שמתקרבים לרגל שלו. הוא יצטרך לעבור פיזיותרפיה ולראות שהשריר התאחה, בינתיים הוא מגובס".
יפעת מספרת שרק אחרי כמה ימים שקאי השתחרר מאשפוז וכבר הגיעו הביתה, התחילה לעכל את כל מה שעבר עליהם. "הייתי ממש בפוסט טראומה. בזמן ההתרחשות הייתי נוכחת והייתי צריכה להיות בשליטה, ולהראות לו שהכול בסדר. במצבי לחץ אני מצליחה לאסוף את עצמי, אבל רק כאשר התחלתי לעכל את מה שקרה ומה יכול היה לקרות, הבנתי עד כמה זה היה מסוכן ומפחיד. זה מקומם ומכעיס שיש אנשים שלא חושבים צעד אחד קדימה. פשוט תזרקו לפח את האשפה שלכם, מעבר לזה שאתם מזהמים את הסביבה שבה אתם חיים, אתם מסכנים אנשים אחרים ובעלי חיים. יום כייפי בים שהילד שלי צחק ונהנה והיה לו כייף, נגמר באסון. כל מה שהוא עשה זה רק לרוץ יחף על החוף, כי זה מה שאמורים לעשות בחוף הים. זו פציעה חמורה ויצאנו ממנה במזל, כדי שזה לא יקרה לילד אחר, פשוט תכבדו את הסביבה שלכם ואת האנשים האחרים שחיים בה".