כל ההורים שוברים את הראש כשהם מנסים להנחיל חידושים בארוחות העשר של הילדים. לרוב, הכוונה היא לתת לילד מזון בריא ומזין, אבל כזה שיאכל, ולא יחזור איתו הביתה כלעומת שבא. ליפנים יש עולם שלם סביב הארוחות האלה - עולם צבעוני, עשיר ומלא בתוך קופסה קטנה ומטריפה ושמה 'בנטו'. מדובר בארוחות יפות ומקושטות במיכלים מיוחדים שמוציאות את העיניים ומעירות את הרעב. כנראה בגלל שלדברים טובים קל להתרגל, אמהות יפניות שילדיהן השתעממו כבר מהבנטו הרגיל פנו ל'קיארבן': טרנד בנטו אקסטרימי שכבר תופס תאוצה עולמית ובו עובר המזון המוגש מטמורפוזה לדמות אהובה שבטוח תקרוץ אל הילד בהפסקת האוכל.
"הפה הצעיר מתרגל כך לטעמים חדשים"
הפיכה של ארוחה לדמות מצחיקה כמו מיס פיגי למשל, אינה דבר פשוט, אבל רבים טוענים שהמאמץ משתלם, ושאפשר כך לשלב בצלחת מזונות רבים ומגוונים שהילדים פתאום לא יעמדו בפניהם. המשמעות היפנית המילולית של קיארבן היא 'קופסת-אוכל-דמות', ויש המתייחסים אל הקיארבנים המושקעים ביותר כאל כל צורת אמנות אחרת. ישנן בעולם חנויות שלמות המתמחות בכלים לבנטו ובכלי העזר הרבים המשמשים את מכיני הארוחות האישיות המושקעות הללו. מדובר בטושים אכילים, חותכנים שונים, צבעי מאכל, תבניות סיליקון בצורות וצבעים שונים, ועוד המון חידושים והמצאות. כמו כן, יש לא מעט ספרי בישול המיוחדים לנושא, וברשת אפשר למצוא הדרכות שמסבירות צעד-אחר-צעד כיצד ליצור דמויות שונות, כמו זו של ליידי גאגא למשל, העשויה מתרד, אורז, סלמון, נקניק, ביצה ואצות.
ביפן האמהות מתחרות ביניהן מי שולחת את הילד עם בנטו יותר שווה ומשתתפות בתחרויות בתחום. הזמן שלוקח להכין כל דמות כזאת הוא משמעותי, יש צורך בתכנון ופנאי, אבל עשרות אלפי הורים מסביב לעולם מוצאים את הזמן והיצירתיות ומשקיעים בצורה של האוכל את כל הנשמה. ישנם בלוגים פופולריים מאוד העוסקים בנושא ועונים על שאלות מכל העולם, ביניהם 'הענן התשיעי', ג'אסט בנטו ו'אנה האדומה'.
"נולדתי ביפן והגעתי לארה"ב בשנת 1994. למדתי אמנות באוניברסיטת ניו יורק וההתמחות שלי היתה פיסול", מספרת אנה רד, בעלת בלוג בנטו מצליח. "בסוף, כמו 95 אחוז מאלה שלמדו איתי, הלכתי לעבוד במשהו שממש לא קשור לאמנות. האהבה שלי ליצירה לא נעלמה. אני מכינה לילדיי בובות, אוהבת לתפור ולצייר, ובשלב מסויים גיליתי גם את הבנטו. ביפן כיום המון אמהות קמות מוקדם מאוד בבוקר וטורחות על ארוחות הבנטו של הילדים והבעל. שם נהוג ליצור לילדים דמויות מנגה מוכרות מהעולם שלהם, ולהסתיר בתוכן דברים בריאים. היפנים מאמינים שכך החיך הצעיר מסתגל לטעמים. גיליתי שייצור קופסת קיארבן מושקעת זה הרבה יותר מאתגר מלתפור בובה. זה דורש פחות זמן, אבל זה מורכב, וההנאה מכך שאוכלים את העבודה שעשית בהתלהבות, ושתרמת לבריאות של בני משפחתך היא עצומה".
"זו דרך טובה לתת להם מאכלים בריאים"
עוד הסברים וארוחות מלאות הבעה אפשר למצוא אצל ביגי, אמא מסן פרנסיסקו ובעלת הבלוג הפופולרי 'ארוחה בקופסה'. "אני עובדת מהבית, ותמיד אהבתי לבשל. חייתי תשע שנים ביפן, והתוודעתי שם לעולם הבנטו. בזמן שהותי שם אספתי לי המון ספרים יפניים בנושא עם טיפים וטריקים קטנים וחשובים וזו הפכה לאהבה עצומה שלי. בשנים האחרונות כל העולם התחיל להתעניין בבנטו, אולי זה בגלל שהתזונה של הילדים פחות טובה היום וזו דרך להכניס לתפריט דברים בריאים. אפשר למצוא את כל מה שצריך ברשת, וכל מה שנשאר זה פשוט להתחיל ליצור. הבן שלי משוגע על זה, ואני בטוחה שכל ילד יעריך את המאמץ וההשקעה. אפילו בני נוער, שנראים כבר מבוגרים לזה יהנו מקיארבן בצורת דמויות אנימה, למשל, כפי שנהוג להכין להם ביפן".
"אני מעריצה את האמהות היפניות האלה ששוקדות שעות על כל קופסת קיארבן, אבל לא מאמצת את כל הרעיונות אליי", אומרת זואי וי, ממנהלי אתר ג'אסט בנטו המצליח. "צריך לשים לב שהצורה לא משתלטת על התוכן. בהמון מהארוחות הכי מרשימות לעין משלבים נקניקיות, דבר לא בריא שאני פשוט לא מכניסה הביתה, וגם אורז לבן. אני מעדיפה אורז מלא, ולא נוגעת בצבע מאכל. צריך לראות שבקופסה שהכנתם יש גם איזון מבחינה תזונתית, ושלא הכל עשוי גוש גדול של אורז, רק כי זה מתפסל בקלות. הבנטו נוצר ביפן מלכתחילה כדי לגרום לילדים לאכול בריא, ואסור לשכוח את זה. יש בטבע צבעים יפים, ואני משתדלת להסתמך על זה. צהוב של ביצה, אדום של עגבנית שרי או ירוק של אפונה עדיפים בעיניי על כדורי אורז סגולים בצורת הלו קיטי, וזו גם אסתטיקה שהייתי רוצה להעביר לילדיי".
