בשנים האחרונות, בזכות ההכרה בהשפעתם של משחקים לימודיים על החשיבה ועל יכולת הזיכרון והלמידה של ילדים, הפכו משחקים אלה לתעשייה של ממש הצומחת במהירות ומהווה כיום 36 אחוזים מסך שוק המשחקים.
יותר ויותר חברות מסחריות, כדוגמת דיסני אשר טבעה את המונח “edutainment”, החלו לשלב כיף בלמידה. מהלך זה תואם את הידוע לנו ממחקרים מתחום מדעי המוח בכלל ואופן עבודתו של המסלול המזולימבי במוח (מסלול הגמול וההנאה) בפרט. המסלול המוזלימבי פעיל בעת משחק בשל החוויה והמשוב (זכיות, פרסים והצלחות בזמן המשחק), אשר יחדיו מייצרים תחושת הנאה ומגייסים את מוטיבציית הילד.
תחושה זו מקושרת על ידי אותה רשת עיצבית גם לאיזורי המוח האחראים על גיוס הקשב, הזיכרון ויכולות קוגניטיביות נוספות, וכתוצאה מכך, מוגברת יכולתו של הילד לזכור ולשלוף מידע הנדרש במשחק. מידע זה, הכולל ידע בנושאים שונים (כמו ארצות, ערים, בע"ח, הצומח ועוד) ומיומנויות כמו חישובים מתמטיים וסדרות כללים מורכבים, אינו חשוב רק לשם צבירת ידע. מסתבר שלחיזוק ושיפור יכולת הזיכרון (ליתר דיוק הזיכרון האפיזודי, שהינו חלק מהזיכרון לטווח ארוך המכיל קשרים של ידע עם זיכרון סמנטי הנבנים על בסיס חוויות והתנסויות), יש חשיבות גדולה מאוד בפיתוח החשיבה היצירתית. במחקרים שבוצעו בשנים האחרונות, נמצא כי ככל שמשתתפים זכרו יותר פרטים המשוייכים לזיכרון האפיזודי, כך הרשת העיצבית, הפעילה בחשיבה יצירתית, הראתה פעילות גבוהה יותר והמשתתפים הגו רעיונות מקוריים ומעשיים יותר על פני האחרים.
לאור זאת, ניתן לפתח מגוון רחב של מיומנויות וכישורים בעזרת משחקים. להלן כמה המלצות להורים כיצד לעשות זאת ולקדם חשיבה יצירתית בקרב ילדיהם, לצד נתוני מחקר הידועים לנו מתחום חקר המוח.
בזמן המשחק הלימודי מומלץ לחקור, להעלות שאלות ולשוחח על מהלכי המשחק על מנת להגביר את פרטי הזיכרון של האירועים השונים במהלך המשחק. ייתכן וזהו אחד היתרונות של אותם יזמים פרפקציוניסטים היורדים לעומק של כל פרט בתחומם ובניסיונם, וכך נוצר ומתגבש הרעיון הגדול החדש, שמבוסס על היכולת להרכיב פאזל של המצאה חדשה ולמעשה מורכב מהרבה חלקים קטנים שלפתע מסתדרים לכדי תובנה. חשוב לזכור שקיימות מגוון דרכים לעידוד שליפת פרטים ושליטה במידע במהלך המשחק שההורה יכול לבחור. בכל פעם שנשאל את ילדינו על פרטים שונים תוך חווית משחק הרביעיות או מערי הבירה שביקרנו במשחק המונופול, נחזק אצל הילד את הזיכרון האפיזודי למתרחש במשחק, תוך תשומת לב לפרטים והקשרם, ובאופן לא טרוואילי או אינטואיטיבי נקדם את יכולת החשיבה היצירתית.
מפאזל ועד רמיקוב
מה בנוגע למשחקים שעלולים לתסכל? האם כדאי לחשוף אליהם את הילדים? לעיתים יהיה זה פאזל עם חלקי הרכבה מרובים ולעיתים משחקי זריזות של הרכבת מילים או זיהוי והבחנה מהירים של פריטים. תשובה לכך טמונה בנקודת ההסתכלות של הילד על מצבי תסכול. חוקרים מאוניברסיטת קליפורניה מצאו שאימון במשחקי זריזות של הרכבות מילים (כמו Rammikub), שבוצע במשך שמונה שבועות למשך שעתיים בשבוע, משפרות בצורה משמעותית יכולות קוגניטיביות בקרב ילדים בני 7-9. יכולות אלו כללו הסקה פלואידית, המשקפת גמישות מחשבתית בהסקת מסקנות ובהצעת פתרונות לבעיות ומצבים חדשים, וכן שיפור בזמן התגובה. אך מה בנוגע לילדים הנמנעים ממשחקי זריזות שונים, ילדים שהמשחק מייצר להם חרדה ותסכול במקום מוטיבציה חיובית? מאז ומתמיד היה ברור ונפוץ הביטוי "תאמין בעצמך ותצליח", אך רק בעשור האחרון התפתחה ההבנה העמוקה של חשיבות האמונה העצמית לצד המושגים המשקפים את הנוירו-ביולוגיה של הגמישות המוחית: התפיסה של תבנית חשיבה מתפתחת, קרי היכולת לבצע שינויים מבניים ונוירופסיולוגים במוח כתוצאה מאימון, מול תבנית חשיבה מקובעת, קרי התפיסה ה"עוצרת" של תורשה כגורל קבוע המוטבע בדנ"א ובלתי ניתן לשינוי. נמצא כי לא רק ששיח על יכולת ההשתנות של המוח מגדיל את האמונה העצמית, אלא שניסויים שבדקו את השפעתו של מידע זה על ילדים, הראו שינויים התנהגותיים נוספים: עלייה במוטיבציה ובתחושת המסוגלות והפחתה של חרדה.
בנוסף נמצאו שינויים במוחם של אנשים שקראו הסברים מדעיים על האפשרות להשפיע על מנת המשכל ע"י שינויים במוח כתוצאה מאימון (לעומת קבוצת ביקורת), שבאה לידי ביטוי במשרעת גדולה יותר בגלי מוח מסוימים, המגבירים את רמת העירנות לשגיאות ולמניעת שגיאות נוספות. נמצא גם שלאחר התערבות שמקדמת תפיסה של חשיבה מתפתחת, מתקיימת פעילות רבה יותר באזורים במוח האחראים על הפניית קשב להסבר על השגיאות שביצעו וכך הלומדים מצליחים לתקן את דרך חשיבתם בצורה יעילה ומהירה יותר. לעומת זאת, משוב לאנשים בעלי תפיסה מקובעת הראו מעט מאוד פעילות עיצבית באזורים אלו האחראים על גיוס והפניית קשב. מכאן, שעל ההורים לטפח ולקדם את האמונה העצמית של ילדיהם בעצמם על ידי הסברים מותאמים לילדים כיצד המוח מתפתח ומתפקד. הידע המדעי יגביר את ההבנה והאמונה כי ההצלחה או אי ההצלחה אינה מוכתבת מראש אלא ניתנת לשינוי. לכן, כדאי להסביר לילדים, כבר בגילאים צעירים, שרוב תאי העצב נוצרים אומנם בשלבי העוברות ובשנים הראשונות לחיים, אך הרשתות העיצביות (החיבורים בין תאי העצב) מושפעים, משתנים ומשתפרים כתוצאה מפעולות שונות שאנו מבצעים לאורך כל החיים, ולכן "אין דבר העומד בפני הרצון". ככל ש"הרצון" יגבר, תשומת הלב להצלחה ולשגיאה יגדל.
המדע מספק גם מידע לקשר בין שיטות משחק שונות להשפעתן על יכולות למידה כמו קריאה וחשבון. לדוגמא, במחקר שבדק יכולות של פתרון חידות מתמטיות, אומנה קבוצה אחת בפתרון חידות באמצעות חזרה ושינון של דרכי הפתרון, ואילו קבוצה שנייה אומנה באמצעות רצף שלבים מכוונים למציאת הפתרון בצורה עצמאית. שני סוגי האימונים שיפרו משמעותית את קצב ודיוק הפתרון של החידות, אך בהשוואה בין שתי הקבוצות, נמצא שהדיוק היה גבוה יותר אצל הקבוצה שלמדה לפתור את החידות בצורה עצמאית. עוד נמצא שאזורי מוח שונים היו פעילים בשני האימונים השונים. מכאן, שגם אם התוצאות של הילדים דומות בשתי הקבוצות, אזורי המוח והרשתות העיצביות שנבנו משתנות כתלות מהדרך שהילדים משחקים ומההכוונות לאסטרטגיות שונות של המבוגר בזמן המשחק. מכאן שמומלץ לעודד כמה שיותר תהליכי הסקת מסקנות עצמאיות תוך כדי הנחייה זהירה המקדמת לפתרון, בשלבים ולפי גילו של הילד, תוך חיזוקים מותאמים בכל שלב.
הכותבת היא חוקרת ומרצה בפקולטות למדעים וחינוך במכללת סמינר הקיבוצים. מתמחה בפדגוגיות לקידום למידה על בסיס תובנות מהפסיכולוגיה הקוגניטיבית וחקר-המוח, מפתחת קשרים ליישומים מהמדע לטובת קידום חדשנות בחינוך וסיוע לאוכלוסיות מגוונות.