הרגע הזה בחדר לידה מיד לאחר הצירים הכואבים כשאת שרועה על מיטת הלידה, כשפרי בטנך לידך. מזל טוב – נולד לך בן. ודממה.
כך התחיל היום בו נולד עודד, ואני מיד הבנתי שמכאן מתחילה התמודדות שתמשך לאורך כל חיינו. עודד שלנו נולד עם תסמונת דאון.
כבר בתחילת הדרך החלטנו לאפשר לעודד חיים מאושרים, מלאים ומעניינים ככל האפשר. לאתגר אותו ואותנו, לתת לו לחלום, ללמוד להתאמץ. להרגיש שייך. למזלנו לאורך הדרך פגשנו באנשים טובים ומכילים שהיו שותפי אמת בדרך שלנו, ליוו, אפשרו לנו ולעודד לחוות חוויות, הצלחות ולא פחות חשוב מכך גם כישלונות
בגיל שנתיים שולב בגן פרטי. הגננת קיבלה אותו בזרועות פתוחות, באהבה ובהחלטה אמיצה שעודד כאן כדי להישאר. מהר מאוד עודד הפך לילד מוכר בכל חוג בעיר. הוא לקח חלק במסגרות שראו בו ילד כמו כולם והכשירו אותו להתמודד עם אתגרים.
כאשר הגיעה השעה לעלות לבית ספר, השילוב החל באמת, עודד עבר ועדת השמה ושוב למזלנו הגדול מנהלת בית הספר אשכולות בראשל"צ, מלי גל והצוות המופלא של בית הספר שמו להם למטרה לשלב ילדים עם צרכים מיוחדים בכיתה רגילה.
עודד עבר את מסלול בתי הספר בחברה מכילה – לאורך השנים פגשנו באנשים שראו את התועלת שבשילוב, את הערך המוסף של הכרות ונתינה למען האחר, השונה והמיוחד.
אין לי ספק שבמערכת היחסים שנרקמה בין עודד לחבריו זכו שני הצדדים ללמוד ערכים חשובים כמו הכלה, שוויון וקבלת האחר. אתה יכול ללמד ערכים בכיתה. אך הימצאותו של ילד חריג ושונה בקבוצה מאפשרת למידה אמתית, רגישה ומעצימה.
אימא גאה שקמה כל בוקר ואומרת תודה על כל הטוב שקיבלנו
ואז עודד הגיע לגיל צבא והיה לנו ברור שגם שם שום דבר לא יעצור אותו. בדיוק באותה העת נפתחה תכנית "שווים במדים" של אקים בשיתוף צה"ל ומשרד הרווחה. עודד עבר הכשרה ארוכה שבסופה התגייס כחייל מן השורה.
לא הייתה גאה ממני ביום בו ראיתי את עודד במדים - לראותו ניצב זקוף כאדם בוגר, שיודע ומבין שכעת חובתו לתרום למדינה ככל אזרח אחר. בשל מסירותו והצלחתו אף זכה להיות מצטיין נשיא המדינה בשנת ה-70 לישראל. אין סוף לגאווה שחשנו בני המשפחה.
האתגרים ואיתם ההזדמנויות המשיכו לבוא אל פתחנו. אוניברסיטת בר אילן בשילוב עמותת עתי"ד הקימה את פרויקט עוצמות בראשותה של פר' חפציבה לישפיץ, המאפשר לאנשים עם מוגבלות לממש את יכולתם ולהשתלב בלימודים אקדמיים. עודד אותר עם עוד ששה תלמידים להמשיך וללמוד לתואר ראשון בחינוך – הדרך ארוכה אך כבר היום עומדות לזכותו מירב הנקודות לתואר ראשון.
במהלך השנים ידענו כי שילובו בחברה חשוב לצמיחתו ולעיצוב אישיותו העצמאית והבוגרת, אך ידענו גם שעודד זקוק למסגרות חברתיות עם חברת הילדים המתמודדים גם הם עם אתגרים ועל כך אנו מודים לקהילת האנשים עם המוגבלות בראשון לציון שהיוו מסגרת משפחתית ותומכת לעודד ולנו.
אני מסתכלת על מהלך החיים שעברנו. עודד היום בן 31. בדרכו נתקל בלא מעט קשיים אך גם בלא מעט הזדמנויות שהביאו אותו היום להיות עצמאי בדעותיו ואחראי לכל מעשיו.
ואני – אימא גאה שקמה כל בוקר ואומרת תודה על כל הטוב שקיבלנו.
מתוך הלמידה שלי והמסע המשותף שעברנו ועדיין עוברים בחרתי לקחת חלק בסניף אקים ראשון לציון שם אני פעילה. זה מקום של לקבל ולתת, להיות שותפה, מקום של שייכות גם עבור עודד וחבריו ולא פחות מכך גם עבורי ועבור בני המשפחות שרואים בו בית.
קמפיין ההתרמה השנתי של אקים עומד השנה בסימן "משנים את הסטורי - מצטרפים למהפכת השייכים".
אקים ישראל מסייעת למעל 35000 אנשים עם מוגבלות שכלית ובני משפחותיהם בכל רחבי הארץ בדיור, תעסוקה, פנאי אבל מעל הכל בלהרגיש שייכים.