החופש הגדול, ויש אומרים הגדול מדי, ממש מעבר לפינה. כולנו כוססים ציפורניים וחושבים על פתרונות יצירתיים, אבל מישהו עצר כדי לחשוב למה בכלל קיימת ההפסקה הזאת בקיץ? אתר המדע והטריוויה הפופולרי ׳מנטל פלוס׳ החליט לחקור את הנושא ומצא עובדות מעניינות ובלתי צפויות.
אם אתה לא יכול לנצח אותם, הצטרף אליהם
כולנו מכירים את ה׳משהו׳ הזה, ומתכוונים לחוות אותו על עורנו בקרוב. ״המחוקקים החליטו ללכת על ההגיון של ׳אם אתה לא יכול לנצח אותם, הצטרף אליהם׳״, מסביר ריילי, ״והתחילו לקדם אג׳נדה שאומרת שילדים צריכים חופשה מהלימודים בקיץ. באותה התקופה, מבחינה תרבותית, הפנאי והחופש הפכו לדברים מקובלים ופופולריים יותר. זו היתה שעתם היפה של האיגודים המקצועיים, ושל שעות העבודה המסודרות. העובדים קיבלו מסגרות עבודה ברורות מבעבר, והתפנה להם לראשונה זמן לעצמם. פנאי. התומכים ברעיון החופשה השנתית בקיץ טענו, וטעו בכך, שהמח הוא שריר וכמו כל שריר אחר בגוף הוא יכול להפצע מפעילות יתר. עד תום המאה, כל הערים הצליחו לחתוך כשישים ימי לימודים מלוח השנה, בחלק החם שלו. בתי הספר הכפריים אימצו את השיטה בהמשך כדי להשאר מעודכנים ובתיאום עם מה שקורה בעיר, מה גם שאנשי העסקים בכפרים ראו בכך הזדמנות עסקית לארח את העירוניים, והילדים נרתמו לעבודה. עסקי חופשות הקיץ החלו לקרום עור וגידים והפכו לאחד הענפים הרווחיים ביותר עד היום בתיירות העולמית״.
כיום יש אנשים המאמינים שהתלמידים מפסידים מחופשת הקיץ, שקיימת מסביב לעולם במתכונות שונות של משישה עד אפילו ארבעה עשר שבועות, כי הם יוצאים מאיפוס ושוכחים את החומר, ואלה שבאים משכונות קשות מוצאים את עצמם במקומות לא בטוחים ולא טובים. אחרים מאמינים שבעיקר בתקופה המודרנית בה אנו חיים, החופשה היא הזמן היחידי בו יכולים הילדים באמת ׳להיות ילדים׳ לחוות, לטייל ולהתפתח בכיוונים נוספים. בינתיים, למרות שהעבודה של ההורים אינה מסונכרנת כלל עם החופשה הזו, לא נראה שהחופשה עומדת ללכת לשום מקום. דווקא בישראל מוכיחה את עצמה יוזמתו המוצלחת של שי פירון כשהיה שר החינוך, ׳בית הספר של הקיץ׳, שמתקיים במשך שלושה שבועות בתחילת החופש לכיתות א׳-ב׳, וההורים מקווים מאוד שתורחב גם מעבר למתכונתה הנוכחית, לכיתות ג׳ ומעלה.