ההורות היא לרוב חוויה רחוקה מאוד מזו שתיארנו לעצמנו כאשר יצאנו לדרך ולהרפתקה הארוכה והמחייבת. אצל סווטה בוטקו, היה זה הילד האמצעי מבין שלושה שגרם לה לעצור את המירוץ, להתבונן בעומק ולראות בו, וגם בעצמה, משהו חדש. האם, שהיתה עד אז אדריכלית מצליחה, עם שלושה תארים, לקחה לידיה מצלמה מקצועית רק לפני שנתיים, אבל מהר מאוד, ועם לידת התינוק השלישי, הבינה שעליה לחשב מסלול מחדש.
בוטקו נולדה במוסקבה, ועלתה לישראל לפני עשור. את שלושת התארים עשתה שם וכשהגיעה ארצה התחתנה וילדה את ילדיה, בני שבע, שש ושנתיים. ״עד תחילת 2016 עבדתי במשרד אדריכלים. כל הזמן הרגשתי שאני צריכה משהו יותר אמנותי,״ היא נזכרת. ״בפעם הראשונה לקחתי בידיים מצלמה מקצועית ב-2015. זו הייתה מצלמה של בעלי. רציתי לצלם תמונות יפות של הילדים שלי. באותו הזמן התגלה עיכוב התפתחותי אצל דן, הבן האמצעי שלי. התחלתי לקחת אותו לכל מיני טיפולים כולל רכיבה טיפולית. ניסיתי לצלם אותו עם הסוסים וראיתי קשר מיוחד שנולד בינו לבין חיות. הבנתי שאי רוצה להראות את הקשר הזה בצילום, להראות את התום של הילדות, את הרכות שלה.״
״זה לא פשוט – להפוך את החיים בבת אחת״
כאמור, עם חופשת הלידה של בוטקו, התגבש השינוי. ״בתחילת 2016, כשנולד לי התינוק, עזבתי את הקריירה שלי באדריכלות כדי להיות צלמת. במשך חופשת הלידה למדתי צילום בעצמי דרך ספרים וסרטונים. היו לי כמה שעות בודדות ביום ובלילה כשהילדים ישנו שיכולתי ללמוד. התמודדתי עם חוסר תמיכה, חוסר בטחון עצמי, פחד. זה לא פשוט – להפוך את החיים בבת אחת בעיקר כשיש התחייבויות כמו ילדים, משכנתא, רכב. צילמתי הרבה בתקופה הזאת. פרסמתי ברשתות חברתיות. התחלתי לקבל תגובות מחמיאות. כעבור כמה זמן התחילו להזמין אותי לצלם ילדים ומשפחות וגם להעביר סדנאות צילום. פיתחתי ואני ממשיכה לפתח את הסגנון שלי שבעזרתו אני מנסה לעורר תחושות חום, אהבה, רכות, נוסטלגיה, מה שאני מרגישה בעצמי וחווה דרך הילדים שלי.״
אם עבודותיה של בוטקו נראות לכם מוכרות, זה אולי כי הרשת אוהבת אותה. הצילומים פורסמו במגזינים מקומיים ובינלאומיים והוצגו בתערוכה בינלאומית בסלוניקי, כמה תמונות נבחרו על ידי Canon Russia להצגה אונליין וכמה מהעבודות נמצאות בסוכנות בריטית יוקרתית. מדובר, ללא ספק, בסיפור הצלחה מעורר השראה. ״לפני 9 חודשים פתחתי עסק של צילום,״ בוטקו משתפת. ״באוגוסט שעבר העברתי סדנה במוסקבה, בנובמבר הרצאתי בכנס הצילם הישראלי 2017 בהיכל התרבות תל אביב, לפני כחודשיים הזמינו אותי להעביר כמה סדנאות בברזיל ופרגוואי ובמרץ אני מעבירה סדנה בפולין. אני מקווה שזו רק התחלה. אני מאמינה שזה לא משנה באיזו מדינה אתה מצלם. הכי חשוב זה מה שבוער בפנים ואיך זה מתבטא בצילום שלך. אנשים בכל המדינות ובכל הזמנים יזקקו לתחושות אהבה, חום, רוגע, תום, בית. ואלה התחושות שאני גם זקוקה להן ומוצאת אותן בצילום שלי.״