מתח, חרדה, עצבנות וכעס הם רק חלק ממנעד הרגשות שפועלים בילדים שלנו כשהם בגיל ההתבגרות; הם חלק בלתי נפרד מהגדילה שלהם, כמו של כל יצור חי בכל שלב – אגב, ואפשר בהחלט להגדיר אותם ככאבי הגדילה של הנפש. הרגשות הללו טבעיים, וככאלה – הם יכולים להתפרץ ככה פתאום, לכאורה ללא טריגר שייראה לנו ההורים לעין. "המורה הזאת מעצבנת", "אוף עם האמא הזאת היא לא מבינה שום דבר", "החבר הזה לא עונה וראיתי שקרא את ההודעה", "נמאס לי כבר מהקורונה הזו!" ו"אני מבין הכל ואף אחד לא מבין כלום. או אותי".
מתי נדע שהרגשות האלה מפריעים לילדים שלנו להתנהל? מתי נדע שהכעסים האלה אינם רק סימפטום של הגיל הזה, וככה זה – אלא שהוא ממש מאיים על התפתחות תקינה ושלוויה של הילד המתוק שלנו? נדע את זה בבירור כשהיום-יום שלנו בבית ינוהל מתוך כעס, כשנחוש שבאוויר עומדת חרדה, כשנבחין בחוסר שקט ובסערה שמתחוללת תדיר בתוך נפשו של הילד. כשנבין שזה מנהל את הבית ושכולם "הולכים על ביצים".
אז מה עושים?
- דבר ראשון דואגים לגוף שלהם! הגוף הזה שעובר משלב של ילדות לנערות, מתפתח בקצב מסחרר וזקוק למזון. עדיף שהמזון יהיה בריא, כזה שמכיל פחות סוכרים ופחות מלחים – נשתדל לשלב בארוחות שלהם ירקות ונדאג שבין לבין הארוחות האלה, יאכלו פירות. את הנשנושים נשאיר לאחרי האוכל ( בדרך כלל מומלץ לחכות כ10 דקות אחרי הארוחה, ולא נכבה להם את התאווה – גם משהו מתוק במהלך היום זה מותר וחשוב) .
- ננסה לצאת ביחד החוצה ונבנה תוכנית לפעילות גופנית משותפת. גם אם הם לא מעוניינים בנו כפרטנרים – זה בסדר. העיקר שיצאו החוצה, יקלעו לסל או ירוצו מסביב לשכונה.
לא להיבהל, לא חייבים לרוץ מרתון, אבל כן מומלץ ללכת אפילו ככה סתם ברחוב, לנשום אוויר ולהפעיל את הגוף. יתכן שזו ההזדמנות להביא להם את הכלב שהם תמיד חלמו עליו; גם תפתיעו ותשפרו את מצב הרוח בבית בתקופת הקורונה הקשוחה, וגם תהיה סיבה למסיבה עבורם לבנות מחויבות ולו"ז יציאות מסודר. המליצו לילדים להרכיב פלייליסט של שירים שהם אוהבים. הסבירו להם שאפשר לקבוע שבשיר הראשון הם הולכים, בשיר השני ינסו לרוץ, ובשיר השלישי יוכלו לחזור ללכת. אם אפשר להתמיד מספר שירים ברצף בריצה, מצוין! ככה הריצה תהיה חוויה, אבל המוזיקה תהיה האלמנט למדידה ולאתגר האישי המדיד. - כוונו את הילדים שלכם להפוך את הפעילות הגופנית החדשה להזדמנות למפגש עם חבר, זה לא רק נעים שיש מישהו לדבר איתו, אלא שזה מקרב לבבות ומדרבן לביצועים טובים יותר.
- נושא השינה חשוב וטריקי. השעות של הילדים שלנו התהפכו, הם צמודים למסכים מה שמשבש עוד יותר את העניין הטבעי של השינה. הגדירו ביחד עם הילדים שעת שינה קבועה, שכוללת את כל בני הבית – גדולים כקטנים. שמשו דוגמה, וכך התהליך יהיה פשוט יותר. חשוב מאוד להחליט ששעה לפני שנכנסים למיטות, כולם סוגרים את המסכים (זה קשה מאוד, אבל אפשרי). למתקשים להירדם הציעו לתרגל נשימות. זו אולי תהיה גם הזדמנות נפלאה לצחוק קצת ביחד, כי בהתחלה זה מאוד משעשע ואולי קצת מביך. אבל זה יהיה אחד הכלים המשמעותיים שלכם לסייע לילדיכם ביכולת העצמית שלהם להירגע ולהתחזק. איך מתרגלים נשימות? הכניסו אוויר לגוף ומלאו את הבטן בספירה של 4, עצרו נשימה לספירה של 4, הוציאו אוויר בספירה של 4, ושוב ושוב בחזרה קבועה. הקשיבו לאוויר נכנס ויוצא. מיקוד בנשימה מסייע להרגיע את המתח בגוף ומזמן את השינה.
אז עכשיו כשהגוף שבע, הוציא אנרגיה בפעילת נכונה וישן טוב, כבר למחרת נוכל להרגיש שינוי במצב הרוח של הילדים שלנו. ובהכרח – גם בזה שלנו. נוכל לראות שמספר הפעמים שבהן אנחנו כועסים או מתפוצצים, יורד בהדרגה. נזהה שיש לנו יותר סבלנות.
מה עושים אם למרות כל המאמצים האלו ותרגול השגרה הזו לאורך זמן – הילדים עדיין חשים מתח? הנה עוד שלל הצעות שניתן לגזור ולתלות בחדרו של הילד.
- מאזינים לפלייליסט ויוצאים להלכה.
- נושמים נשימות של ארבע במקום מרוחק, עד שמרגישים שהגוף נרגע.
- בודקים: האם אני רעב? עייף? לזהות את הצורך ולספק לגוף את המענה לו.
- מכינים רשימה של דברים שאוהבים לעשות וניגשים לבצע פעילות אחת מתוכה.
- רוקדים ריקוד, משוחחים עם חבר, רואים פרק או שניים מתוכנית טלוויזיה שאוהבים, שרים בקולי קולות, בועטים בכדור, אופים, מלטפים חתול או יוצאים שוב עם הכלב. אז מה אם הוא כבר יצא?
- מדברים. מדברים עם חבר, עם הורה, עם מורה. אפשר גם לפנות ליועצת או לאיש מקצוע אחר ולשתף. מדברים על מה שטוב, על מה שקשה, על מה שכואב.
- אם אין לכם עם מי לדבר או שלא בא לכם לשתף אף אחד - דברו לנייר. פשוט כתבו את המחשבות והרגשות מבלי לעצור. הנייר סופג הכל. אחר כך תוכלו לקרוא את מה שכתבתם ולגלות דבר חדש על עצמכם.
הורים שחשים לחוצים על סף רתיחה מוזמנים גם הם ליישם המלצות מהרשימה. אם נקשיב לגוף שלנו נפגוש את הנפש שלנו, נבין מי אנחנו נוכל ליצור איזון. לשם כך נהיה אקטיביים וננסה. לפעמים נצליח, לפעמים לא. מה שחשוב זה להמשיך ולנסות. כדאי לזכור שכולנו היינו פעם מתבגרים, בדקנו גבולות, נלחמנו, הסתגרנו, מרדנו - בהורים, במורים, בעולם. כדאי לשתף את הילדים גם בזה. הם בטח יעריכו את זה. נעזור להם לשמר על שיגרת שינה בריאה, על תזונה, נאפשר להם למרוד ואח"כ גם להירגע. קשה? כן. מאתגר? מאוד. אפשרי? בהחלט!
מירי מטלון היא פסיכותרפיסטית ומנחת הורים, חברה בקהילת המטפלים SOMEBUDDY, אתר לחיפוש ולהתאמה אישית של פסיכולוגים ומטפלים מתחום בריאות הנפש, ההתפתחות האישית, העסקית והמקצועית