להיות נער הומו או נערה לסבית זאת חוויה מסוכנת. זאת נשמעת כמו כותרת קליקבייט אבל המציאות בישראל עגומה: אחד מחמישה בני נוער להט"ביים מבצע ניסיון אובדני, לעומת אחד לשלושים בקרב בני נוער סטרייטים. גיל ההתבגרות הן שנים קשות ומבלבלות לכולם, אבל כשמוסיפים להן את החוויות שלעיתים קרובות נלוות לגילוי נטייה מינית גאה, מקבלים תקופה נפיצה במיוחד.

ראשונה בתור היא כנראה חווית הארון המפורסמת – תקופה של סוד והסתרה, פחד להתגלות ולחץ פנימי וחיצוני "להחליט" כבר. השילוב בין להסתיר ולבדוק דוחף הרבה מתבגרים גאים לתוך העולם של הכרויות דיגיטליות, דרך אפליקציות כמו גריינדר ואטרף. זה עולם בוטה וישיר, מכוון סטוצים, והם מגיעים אליו לפני שיש להם ניסיון מיני או ביטחון עצמי מתאימים.

אין הפרדה גילאית באפליקציות האלו, אז נוער גאה מתחיל להתערבב שם בצורה משמעותית עם קהל מבוגר, ערבוב שנמתח לתוך המציאות, במסיבות גאות. הערבוב הזה חושף נוער גאה להתנהלות מינית ותרבות סמים בוגרת, ולסיכון מוגבר לניצול על ידי מבוגרים. ולכל החוויות האלו מתווספים גורמי סיכון משמעותיים כמו בדידות, בריונות בבתי ספר, הומופוביה בקהילה ובפוליטיקה, והמרחק הפיזי מתל אביב (שם נערכות המסיבות הגדולות). כל החוויות האלו מייצרות סיכון מוגבר לדיכאון, הפרעות אכילה ואובדנות בקרב נוער להט"ב.

ולמרות הכל, החשש הגדול ביותר שיש למתבגרים גאים הוא תגובת המשפחה. איך לספר להורים? מה אם לא יקבלו אותי ולא יאהבו אותי יותר? מה אם יזרקו אותי מהבית? החשש הזה גוזל מהם את מערכת התמיכה המיידית והכי קרובה – אותנו, ההורים שלהם, אלו שיכולים לעזור להתמודד עם הבלבול והלחץ והקושי. חשוב להבין שהחשש הזה עשוי להיות שם גם אם מעולם לא שידרנו להם מסרים שליליים בנושא, גם אם מבחינתנו לא מדובר בקושי.

מה נוכל לעשות?

לפני הכל, נוכל לשדר מסרים של קבלה ופתיחות כמו "תמיד נאהב אותך, לא משנה את מי אתה תאהב" או "אם תרצי לדבר ולשתף אותנו, אנחנו תמיד נשמח להקשיב" או "אתה הילד שלנו ותמיד תהיה". המסרים האלו תופסים לכל מיני מצבים, לא רק ילד להט"ב, ושווה להגיד אותם בין אם אנחנו חושבים שהילד שלנו אולי גאה ובין אם לא. אלו מסרים שנותנים תחושת ביטחון, ויכולים לעזור לכמעט כל נער או נערה.

אם אנחנו חושדים שהילד שלנו אולי מתלבט, נוכל להנגיש לו מידע בנושא, דרך שיחה, ספר או אפילו לינק לסרטון. אם שיתפו אותנו בהתלבטויות, נרצה לא ללחוץ עליהם, גם אם חוסר הודאות קשה לנו. זאת לא "החלטה" שמקבלים ביום או ברגע, אחרי התנסות אחת או שתיים, אלא תהליך שיכול לקחת זמן.

יציאה מהארון של הילד יכולה להיות קשה גם עבורנו. אולי כי גדלנו מתוך מחשבה שנטייה מינית אפשר לבחור או לשנות, וקשה לנו להתמודד עם ההבנה שזה לא נכון

באותו הרגע הם לא צריכים אותנו בתור "מתקני בעיות ויועצי עצות", הם לא צריכים שנעזור להם לקבוע מה הנטייה המינית שלהם. הם זקוקים לנו בתור "תמיכה מול העולם", שניתן להם מקום אוהב ומגן בזמן שהם מבינים את עצמם. נוכל לעזור להם בתהליך ההתלבטות אם נציע להם להצטרף לקבוצת נוער של איג"י (ארגון נוער גאה), ואם ננסה להכיר את הקהילה הגאה ותפישות העולם של מגדר וזהות מינית מעבר לסטראוטיפים בטלוויזיה של מיטשל וקמרון מ"משפחה מודרנית".

יציאה מהארון של הילד יכולה להיות קשה גם עבורנו. אולי כי יש התנגשות בין הקהילה או המסורת שלנו לבין נטייה מינית להט"בית. אולי כי גדלנו מתוך מחשבה שנטייה מינית אפשר לבחור או לשנות, וקשה לנו להתמודד עם ההבנה שזה לא נכון. זה שינוי גם עבורנו, ואם הסיטואציה קשה או מסובכת אצלנו, כדאי לדאוג שגם לנו תהיה מערכת תמיכה: נוכל לפנות לקבוצת תהיל"ה, עמותה התומכת בהורים ובני משפחה של הקהילה הלהט"בית. למרות השינוי הלא הצפוי, המתבגרת או המתבגר שלנו הם עדיין אותו הילד שאנחנו אוהבים, שזקוק לנו עכשיו. חשוב לזכור שאחרי הכל אהבה היא אהבה, גם שלנו וגם שלהם.

מתלבטים/ות? כתבו לאלפי

אלפי גלברד הוא בעל תואר שני בפסיכולוגיה (MA), מנהל פרויקט "כל השאלות נכונות - התבגרות ומיניות בריאה"