כשאנחנו הלכנו לבית הספר, הדבר הכי מפעים שעשינו היה, במקרה הלימודי לפחות, ערבוב חומרים במעבדה לכימיה שגרם לאדים או בועות לצאת מהמבחנות. בימינו, מתקיימים אירועים הרבה יותר מרגשים בבתי ספר, אחד מהם הוא בית הספר יגאל אלון בהוד השרון, שם יזמו ההורים שיגור מטע"ד (מטען מועיל) לגבול החלל על מנת לצלם את החלל ואת כדור הארץ.
לאחר שארז אסף את כל המידע החיוני ברשת, הוא פנה למנהלת בית הספר, לבנה נויפרדר, שנרתמה לפרויקט בהתלהבות רבה, השקיעה ואף רתמה מורים אחרים אליו. הילדים שנבחרו לפרויקט, חולקו לקבוצות כאשר בראש כל קבוצה עמד הורה שהיה אחראי על לימוד התוכן ויישום החלק עליו הוא אחראי בפרויקט - מקבוצה שהייתה אחראית על הקופסה השחורה אשר מקליטה את כל נתוני הטיסה, ועד קבוצת אמנות שתיעדה את הפרויקט. על הפרויקט עבדו 5 חודשים מחוץ לשעות הלימוד, ועלותו הייתה כ-3,000 ש"ח.
"המטרה הייתה ללמד את הילדים נושאים שאינם נלמדים בבית הספר, ולהעשיר את הידע שלהם במגוון של תחומים", מספר ארז, "כבר מהפגישה הראשונה הילדים התחברו לפרויקט, גילו סקרנות ושאלו שאלות. רצינו להעניק להם חוויה, שתישאר אצלם לתמיד". וכך, למדו הילדים לערוך חיזויים ולחשב כמה הליום צריך להכניס לבלון כדי שישוגר לחלל. כל קבוצה קיבלה ציוד שכלל בין היתר, קופסה שחורה, מצלמות גו פרו, ולמדה עליו. ההורים פנו למודיעין טיס וחיל האוויר על מנת לקבל היתרים לשיגור הבלון.
"ביצענו חיזוי באיזה גובה יתפוצץ הבלון והיכן ינחת, ובנחיתתו הצלחנו לקבל את מיקומו ממשיב המיקום מבוסס הסלולר וכך לאחר חיפושים של כשעה בין אלומות למושבה כנרת נמצא המטע"ד בשלמותו (למעט אנטנת הרדיו) מחובר למצנח ולקרעי הבלון כאשר הציוד נמצא תקין ממשיך לעבוד. הוצאנו צילומי וידאו ונתונים מהקופסה השחורה וקיבלנו תמונות נהדרות. אמנם, היה יום מעונן ולא ראינו את כל המזה"ת אבל בהחלט אפשר היה לראות את החלל. ביום ההפרחה הילדים היו ב"היי", ועד היום הם באופוריה. כולם הצטלמו עם הקופסה, וכל אחד רצה לקבל חתיכה מהבלון, שהיה בחלל", מוסיף ארז.
