ספיידרמן, בוב הבנאי, נסיכות, גיבורי על ועוד. כמיטב המסורת יצאו בשבוע הבא ילדי ישראל לרחובות בשלל תחפושות צבעוניות וססגוניות. אבל מה עם הילדים לקויי הראייה שרוצים לחוות את החג כמו כולם?
בתור אמא לילד לקוי ראיה, אני יכולה לספר שההתרגשות שלו לקראת החג גדולה כמו של כל הילדים, למרות שהחג שלו שונה משלהם. לבן שלי יש לקות ראיה חמורה: בעין אחת הוא לא רואה בכלל ובעין השנייה הראייה שלו חלקית ומטושטשת. אך למרות שהוא מתקשה לראות הבעות פנים ופרטים קטנים, את התחפושת שלו הוא בחר כבר לפני שנה. "בשנה הבאה אהיה פו הדב", הוא הכריז, עם חזון ברור למראה, לסגנון ולהרגשה של התחפושת. הוא אפילו התעקש לאפר את עצמו.
בבוקר החג הילד מגיע לחגיגות בגן בהתרגשות גדולה. אני רואה אותו מסתובב סביבי חסר מנוחה, לא משחרר לרגע. הוא לא מבין מי מולו, לא מזהה את הילד או את הילדה ובטח שלא את התחפושת. הצבעים משתנים והפנים לא ברורות ולפעמים אף צורת ההליכה משתנה. עצוב לי על מה שעובר לו בראש, על מה שאני לא יודעת שעובר לו בראש, על התמודדות שלו עם העולם שדווקא בפורים זר מתמיד. אז אני נשארת איתו. כשתהלוכת התחפושות מתחילה אני מתארת לו הכל: מי הילדים שעולים, למה הם התחפשו ואיך הם נראים. אני רואה את החיוך על פניו חוזר.
חג פורים, חג כל כך גדול לילדים, לא מונגש לילדים הסובלים מלקות ראייה ולעיוורים. ההנגשה של החג לאוכלוסיה הזו, המונה כ-24 אלף איש, תאפשר להם לחגוג את היום המיוחד הזה כאחד האדם בגנים, בבתי הספר ובמרחב הציבורי. זה לא כל כך קשה: ניתן, למשל, להוסיף תיאור קולי של המתרחש באירועי העדלאידע השונים. זה כבר קורה בעיר מודיעין הודות לשיתוף פעולה של העירייה עם המרכז לעיוור ועם הספרייה המרכזית שמבצעת את התיאור הקולי. ועדיין, למרות המאבק הקשה והמבורך של המרכז לעיוור להנגשת המרחב הציבורי לאנשים עם עיוורון ולקויות ראיה, יעברו שנים רבות עד שכל הרשויות ירתמו ויהפכו את החלום שלנו למציאות.
בינתיים אפשר לפנות אליכם, ההורים והאנשים הפשוטים ברחוב. אם יצא לכם לראות את פו הדוב, מתוק מדבש עם עיניים מבולבלות וגובה מטר, ספרו לו מי אתם ולמה התחפשתם. תנו לו לחוש את התחפושות, תראו לו מקרוב את המחושים, את הזנב, את השמלה והאיפור. עזרו לו לחוות את פורים. חג שמח.
הכותבת הינה אם לילד לקוי ראייה